בעצמי / הולכים לי… [אהבתי]

בעצמי / הולכים לי… [אהבתי]

תגיות:
בעצמי (סיפור של בוקר | הולכים לי… (סיפור של ערב) / שלומית ראונר 
“בעצמי” הוא סיפור על שחר, שמנסה בבוקר להתארגן לבד לגן אבל מסתבך עם החולצה. אמא רוצה לעזור לו, אבל הוא מתעקש לעשות הכל בעצמו – כמו אחיו הגדול דורון, שלא צריך עזרה ומספיק לאכול ארוחת בוקר בזמן ששחר עוד נאבק בבגדים… אבל, האם מי שגדול יותר באמת לא צריך עזרה ויכול לעשות הכל בעצמו? שגם גדולים מבקשים עזרה לפעמים?
“הולכים לי…” הוא סיפור על אבא של שחר ודורון שמארגן אותם לשינה, אבל אז שוכח מה אמורים לעשות אחרי ארוחת ערב, מקלחת וצחצוח… אולי לי…רקוד? אולי לי…רכב על אופניים? סיפור חמוד על התארגנות ערב, שמשותף כמעט לכל בית.
שני הסיפורים מגיעים בפורמט של ספר דו צדדי: בצד אחד סיפור של בוקר (“בעצמי”), וכשהופכים את הספר לצד השני מגלים סיפור של ערב (“הולכים לי…”), שני סיפורים על אותן דמויות ואותה משפחה, בספר אחד. במרכז הספר, בין שני הסיפורים, יש כפולת עמודים עם איור חמוד של בית המשפחה מזוויות שונות.
מלבד הרעיון החמוד של סיפור כפול על בוקר-ערב, אהבתי גם את השוויוניות במשפחה. כך, למשל, בעוד אמא מארגנת את הילדים בסיפור אחד, האבא מארגן את הילדים בסיפור השני. באיור אחד רואים את האבא שוטף כלים, ובאיור אחר האמא שוטפת כלים. האיורים גם הקפידו על עקביות בין הסיפורים, כך למשל דורון ושחר לובשים בערב את אותן פיג’מות שאיתן הם קמים בבוקר. זה נחמד, בעיני, שהקוראים הצעירים ממשיכים עם אותן דמויות מוכרות לסיפור נוסף.
בן ה5.5 שלי נהנה מאד משני הסיפורים ואני חושבת שגם הזדהה מאד. הוא צחק במיוחד בסיפור “הולכים לי…”, כי גם אצלנו במשפחה עשינו את משחק ההשלמות הזה לא מעט פעמים בעבר לפני השינה.
אגם הוצאה לאור | 36 עמ’ | מנוקד, מאוייר, כריכה קשה | איורים: נועה קלנר

כתיבת תגובה