בן המלך והעני

בן המלך והעני

תגיות:,
בן המלך והעני / מארק טווין
טום קנטי הוא נער עני שגדל בשכונה מוזנחת עם אביו המכה, סבתו חסרת הרחמים, אמו ואחיותיו. הוא נער חכם ומנסה עד כמה שאפשר ללמוד מהכומר כל מה שהוא יכול למרות חייו הקשים. יום אחד הוא מתקרב לארמון המלך ואחד מהשומרים מנסה לפגוע בו. למזלו, הנסיך אדווארד הצעיר רואה את המתרחש ומציל אותו – ומזמין אותו להכנס לארמון. שני הצעירים מתחילים להתחבר ולהשוות את חייהם, ואז מתוך בדיחה הם מחליפים בגדים ומגלים שהם דומים בצורה מפתיעה מאד.
כשהוא לבוש בבגדי העני, אדווארד יוצא מהארמון רק לרגע, אך מגלה שאף אחד לא מזהה אותו יותר – והוא לא מצליח לחזור. בינתיים טום, בלבוש הנסיך, מנסה להסביר למשפחת המלך שהוא אינו הנסיך באמת – אך אף אחד לא מאמין לו והם בטוחים שהוא לקה במחלת שיגעון כלשהי. שני הנערים נאלצים לחוות כל אחד את חייו של השני עד שיצליחו להתחלף חזרה.
את בן המלך והעני ניסיתי לקרוא פעם מעותק ישן שהיה אצל סבא וסבתא שלי. אני אפילו לא בטוחה שהספקתי לסיים – כל מה שאני זוכרת זה כריכה חומה ומתפוררת ותרגום עתיק. הפעם קראתי את הספר כמו שצריך, בלבוש מחודש ומעודכן וכריכה הרבה יותר מושכת.
התרגום החדש ביותר של בן המלך והעני הוא חלק מסדרת הרפתקה שבה סופרים מתרגמים ספרי קלאסיקה. את הספר הזה תרגמה נאוה סמל – סופרת, משוררת ומחזאית. השפה בספר די גבוהה (“לוטש עיניו”, “גינונים”, “להטיל דופי”) שמשמרת את התקופה בה נכתב הספר, אבל לא גבוהה מדי כמו התרגום העתיק שקראתי בזמנו (לפי ויקיפדיה יש תשעה תרגומים שונים!).
הספר יצא במקור בשנת 1881 – אך הוא נכתב על התקופה של המאה ה-16, תקופה שרחוקה מאד מימינו והרבה דברים שונים, אבל הסופר לא חוסך בתיאורים קשים שהיום לא היו עוברים בספרי ילדים: תיאורי מכות והתעללות מצד המשפחה, נשים שמועלות למוקד ונשרפות, עונשים הכוללים כריתת אוזניים, וגם מיתות שונות (תליה, גרדום ועוד). לפחות פעמיים מוזכר גם ראש כרות כמעשה שגרה.
האמת שאחרי שהנערים מתחלפים חשבתי שיהיה קצת יותר מעניין אבל חצי ספר התנהל בצורה קצת איטית לטעמי (מצד שני אני לא קהל היעד). בערך בחצי הספר הרגשתי שמתחיל להיות קצת יותר מעניין, וכמובן הפרקים שבהם סופסוף הנערים נפגשים שוב וצריכים להוכיח מי הנסיך האמיתי היו הכי טובים בעיני.
הפריע לי שלאורך כל הספר מדגישים כמה טום (העני) הוא טוב לב, וכמה הוא ממהר לתת חנינה לכל אחד שפגש, אבל מהרגע שהוא התמקם בארמון והפסיקו להתייחס אליו כמשוגע – הוא התמכר לחיי התענוגות של הנסיך ולא באמת ניסה לחפש את אדוארד. וזה בעיני היה ממש לא הוגן, וטוב הלב שלו כלפי אנשים זרים לא באמת מכפר על ההתנהגות הזו. בזמן שהוא היה נסיך מזוייף – אדוארד סבל מאד מחיי העוני והנדודים והיה בסכנת חיים כמה וכמה פעמים. כשהם נפגשים טום באמת ממהר להודות באמת, אבל זה אחרי הרבה מאד זמן של חיי שקר, ובכל זאת הספר (והסופר) מתייחסים לזה ממש בסלחנות.
בסוף הספר יש נספח ובו נאוה סמל כותבת מכתב דמיוני למארק טווין ומתייחסת להרבה מאד נקודות – התרגום, העלילה, ואפילו יחסו של הסופר לעם היהודי ולארץ ישראל. אישית המכתב היה בעיני מאד מרגש ומאד יפה, ואהבת את הניתוח של נאוה על חלקים מהסיפור. מומלץ מאד גם להורים.
אוקיינוס ומודן הוצאה לאור | ינואר 2011 | 210 עמ’ | תרגום: נאוה סמל

כתיבת תגובה