אש עם אש / קנדיס פוקס

על מה הספר?

זוג הורים נואש משתלט על מעבדת מז״פ משטרתית ולוקח כבני ערובה שלושה אנשים. הם מציבים למשטרה אולטימטום: אם הם לא ימצאו בתוך 24 שעות את הבת שלהם שנעלמה לפני שנתיים, הם ישמידו את הראיות במעבדה – אחת בכל שעה. סאסקיה, מפקדת המשטרה, נמצאת במלכוד משולש: אם היא תיענה לתנאי העסקה, היא תתן לגיטימציה לאחרים לכפוף את ידי המשטרה באיומים. אם היא לא תיענה לעסקה, הראיות יושמדו – ועמן הסיכוי היחיד לתפוס אנסים ורוצחים, מה שיוביל לקורבנות נוספים. ואם הם יפרצו פנימה, הם יסכנו את בני הערובה שבפנים, כי יתכן שלזוג יש פצצה.

במקביל, צ׳רלי הוסקינס – סוכן סמוי ופצוע שנחלץ בקושי ממבצע שהשתבש, לא מוכן שישמידו את הראיות שהוא השיג בסיכון חיים ממשי. הוא יוצא מאחורי גבה של המפקדת שלו לנסות בעצמו לפתור את התיק של הילדה הנעלמת. אליו מצטרפת, לצערו, גם הטירונית שגרמה בטעות לשיבוש המבצע שלו.

מה חשבתי עליו?

אש עם אש היה פשוט אשששש. הוא היה מותח, קצבי, סוחף ומפתיע. הוא היה באמת מצויין.

הספר מתרחש בעצם בפחות מ24 שעות, ומזגזג בין שלושת קווי העלילה המקבילים: קו אחד עם סאסקיה שמנסה לנהל זירת מצב בלתי אפשרית ומתסכלת [מתח משטרתי]; קו שני בתוך המעבדה – עם הזוג ובני הערובה [מתח ודרמה]; והקו השלישי והעיקרי – צ׳רלי ולמב, שמנסים לפתור חקירה מלפני שנתיים, שהסיכוי להצליח לפתור אותה עכשיו הוא קלוש עד בלתי אפשרי [בלשות ואקשן].

שלושת הקווים מצליחים לשלב מתח מטורף עם דרמה אנושית, אקשן, מרדפים, וטוויסטים. העובדה שהכל צריך להתנהל במהירות וכל דקה היא קריטית, גורמת לקצב העלילתי לעלות הילוך כל הזמן. קו העלילה של הוסקינס ולמב הוא ללא ספק הקו החזק מבין השלושה.

הספר נוגע לא מעט במורכבות של העבודה המשטרתית: מרשלנות אמיתית ועד טעויות אנוש, הצורך להתנתק רגשית כדי לא לגרום לתיעדוף שגוי, וקבלת ההחלטות המורכבת והקשה בשטח שמביאה איתה מחירים קשים.

מבחינתי, אחד הסימנים לסיפור בלשות טוב זה רמזים מטרימים שמצליחים להיות משולבים בעלילה, ועדיין הקורא לא עולה על הפתרון. בשלב מסויים זיהיתי בטקסט פירוט יתר חשוד ואמרתי לעצמי ״זה בטוח רמז מטרים!!! השאלה היא… למה בדיוק?״, ואכן צדקתי – אבל זה עדיין לא עזר לי לעלות בעצמי על הפתרון. כמובן שרגע אחרי הגילוי זה היה ״אני לא מאמינה שלא חשבתי על זה לבד!!!״ – אבל ככה בדיוק צריך להתנהל מותחן בלשי טוב.

מבחינת אמינות – הספר קצת מופרע, אני חושבת שאין שום סיכוי שהיו מצליחים לעשות כל כך הרבה דברים בפרק זמן כל כך קצר, אבל זה קצת חלק מהשעיית אי-האמון שיש בספרי מתח מהסוג הזה, אז פחות הפריע לי. בעיקר גם כי נהניתי מאד מהמתח והאווירה אז אני סלחנית יותר לדברים כאלה.

האמת שעד השנה לא הכרתי בכלל את קנדיס פוקס. הכרתי את השם שלה רק דרך המותחן שהיא כתבה עם ג׳יימס פטרסון – האחיות סוכנות בילוש, שממנו נהניתי מאד. אבל לא ידעתי אם את הקרדיט להנאה צריך לתת לקנדיס או פטרסון (שאת הספרים שלו כבר הכרתי). מתברר שגם קנדיס מצויינת, וממשיכה לאשש את הטענה שסופרים אוסטרליים הם פשוט מעולים (כמו ליאן מוריארטי, ג׳קלין מוריארטי ובנג׳מין סטיבנסון). ובכלל, שני ספרי המתח האלו הם בין ספרי המתח הטובים שקראתי ב2025, שזה לא מובן מאליו.

טריגרים ותכנים רגישים

ללא ספוילרים – כי אני לא מפרטת מה קרה מתי ולמי – ולא הכל קשור לגיבורים הראשיים ולתעלומה הראשית:

רצח, מכות, פציעות, אלימות ותקיפות מסוגים שונים.

בני ערובה, התייחסות לחטיפות, רצח ילדים (יש גם מעט פירוט גרפי), סטוקרים, אונס (ללא פירוט).

יש גם לא מעט קללות.

הוצאת כתר | תרגום: עפרה אביגד | 432 עמ׳ | נובמבר 2025

להשוואת מחירים ולרכישה עם קופון הנחה