תשעה זרים מושלמים / ליאן מוריארטי
תשעה אנשים זרים מגיעים, כל אחד מסיבותיו שלו, לחוות בריאות מרוחקת שמבטיחה להם עשרה ימי נופש וטיפול שיגרמו להם לשנות את חייהם, להוריד במשקל, ובאופן כללי לפתור את הבעיות החשובות שלהם. בית הרוגע מציע שיטות טיפול חדשניות וגישת ייעוץ לא שגרתית, אבל אף אחד מהאורחים לא יכול לתאר לעצמו עד כמה…
מתוך תשעת הזרים – חלק מהם לא לחלוטין זרים. בן וג’סיקה הם זוג, ושלושה אחרים הם שני הורים ובת. אבל למרות קרבת המשפחה, מוריארטי מביאה בפנינו תשע דמויות שונות לחלוטין שלכל אחת רקע, היסטוריה, אופי, פחדים וחלומות משלה.
מוריארטי חוננה בכשרון כתיבה מצויין. למרות שאני פחות מתחברת לספרי פרוזה, היא הצליחה לתאר את הדמויות, השיחות והקשרים בין כולם בצורה מרתקת. אבל אז, בדיוק במחצית הספר, ספר הפרוזה הופך למעין ספר מתח. אל תצפו לתעלומה בלשית בסגנון “ולא נותר אף אחד”, אלא מתח של “הו לא, המצב הולך ומידרדר, איך הסופרת תוציא אותם מזה?”.
למרות שכל הדמויות מקבלות פוקוס, פרנסס – הסופרת – היא הדמות הראשונה שאנחנו פוגשים והיא כנראה מקבלת את הפוקוס הכי גדול. הפוקוס על פרנסס מאפשר למוריארטי להכניס בספרי קטעי “מטא” עם תובנות ועקיצות על כתיבת ספרים (ורומנים בפרט), כולל פרק מטורף במיוחד (פרק 33) שבו לפרנסס יש מעין חלום שיש בו מעין שבירת קיר רביעי:
“הנרי, אתה היית בעלי השני,” אמרה פרנסס. “אבל אני הייתי רעייתך הראשונה. לפיכך לא יפה במיוחד.”
גיליאן אמרה, “למה את לא מפסיקה להסביר על הבעלים שלך?”
“קוראים נעשים קצרי רוח כשהם מתקשרים להבין מי זה מי,” הסבירה פרנסס. “חייבים לעזור להם. אף אחד מאיתנו לא נעשה יותר צעיר.”
“רק שזה לא ספר,” אמרה גיליאן.
“אני חושבת שיתברר לך שכן,” אמרה פרנסס. “אני הגיבורה, כמובן.”
גיליאן אמרה, “למה את לא מפסיקה להסביר על הבעלים שלך?”
“קוראים נעשים קצרי רוח כשהם מתקשרים להבין מי זה מי,” הסבירה פרנסס. “חייבים לעזור להם. אף אחד מאיתנו לא נעשה יותר צעיר.”
“רק שזה לא ספר,” אמרה גיליאן.
“אני חושבת שיתברר לך שכן,” אמרה פרנסס. “אני הגיבורה, כמובן.”
ואכן, מוריארטי מודעת לכל הכשלים שיכולים להיות בספר ומונעת אותם מראש. היא מצליחה להציג את הדמויות בצורה מסודרת שלא תגרום לנו לבלאגן בראש. היא מצליחה לשתול אקדחים במערכות הראשונות שיירו במערכות האחרונות. ובאופן כללי, מוכיחה שוב שלא סתם הספרים שלה רבי מכר.
על הספר יצאה מיני סדרה באותו שם, בכיכובה של ניקול קידמן – שכיכבה גם בסדרה המעולה “שקרים קטנים גדולים”, שמבוססת גם על ספר של ליאן מוריארטי. ועכשיו ממש מתחשק לי לראות אותה.
כנרת זמורה דביר | 430 עמ’ | דצמבר 2021 | תרגום: אביגיל בורשטיין