שרלוק הולמס והפרחחים מרחוב בייקר #1 – הזלינדאים המופלאים / טרייסי מק ומייקל סיטרין
כל מי שקרא את ספרי שרלוק הולמס (או ראה את הסדרה), יזכור כנראה את העובדה שהוא נעזר בפרחחי רחוב כדי לאסוף מידע ברחבי העיר. פרחחי הרחוב, נערים הומלסים אבל מלאי אנרגיה שמוכנים לעשות הרבה תמורת לירה, משמשים לשרלוק הולמס עיניים ואוזניים נוספות במרחב הגדול של העיר ומסייעים לו בחקירות. הפרחחים מופיעים אפילו בחקירה הראשונה שפורסמה על הולמס – “חקירה בשני”.
טרייסי מק ומייקל סיטרין (שלפי עמוד התודות מתברר שהם זוג) החליטו ליצור סדרה שמתארת את החקירות של הולמס מנקודת המבט של הילדים. הם לא מתבססים על החקירות שפורסמו אלא יצרו חקירות חדשות שכביכול לא תועדו ע”י ווטסון, ואת הסיפור אנחנו רואים דרך עיניהם של ויגינס, אוזי וילדים נוספים.
הולמס מצטייר כדמות די מתנשאת ומעצבנת, אפילו יותר מבספרים. יש הבדל בין להתייחס לווטסון בצורה מתנשאת על זה שהוא לא מבין את “הברור מאליו” לבין לזלזל במה שהילדים אומרים אחרי שהוא זה שביקש שיביאו מידע. ווטסון הוא דמות שנואה אפילו עוד יותר על ידי הילדים, וזה כנראה הדדי…
קראתי בינתיים רק את הספר הראשון בסדרה, והוא היה חמוד מאד. הוא לא מנוקד, ויש בו מדי פעם מעט איורים ממש ממש יפים, בסגנון קצת ישן.
הספר מזכיר קצת את סגנון ספרי חבורת הבלשים של אניד בלייטון, רק שהחקירות של הילדים הן סביב פשעי רצח אמיתיים ולא גניבה/שוד/זיוף מרוככים.
קצת קשה לי להגיד בדיוק לאיזה גיל הספר מתאים. בספר אין כל כך פירוט גרפי של הרצח. בפרק הראשון מתואר איך שלושת הלוליינים נופלים מהחבל ונהיה כתם דם סביבם. ובהמשך הספר מתואר באופן יבש על שני אנשים נוספים שמתו – אחד באופן דומה ואחד מרצח ע”י חנק.
בנוסף, יש בספר הראשון ילד שמאז מות אמו גדל אצל אדם שמעסיק אותו כשולייה ללא תשלום ואין לילד אפשרות לברוח ממנו. המעסיק הוא אדם אלים ואכזר שמתייחס אליו כמו לעבד ובשלב מסויים גם רוצה לכלוא אותו כדי שלא יברח.
על פניו, נראה שהספר מתאים כנראה סביב אמצע-סוף יסודי ומעלה. תלוי גם בילד ומה הוא רגיל לקרוא, אז לשיקולכם. כמובן שאין לי מושג מה יש בספרים הבאים מבחינת רמת האלימות והפירוט הגרפי.
הוצאת מטר | 2011 | 222 עמ’ | תרגום: אורי בלסם