
שלוש ילדות ש…. / נורית זרחי | איורים: הילה נועם
שלוש ילדות הוא ספר קומיקס לנוער שכתבה הסופרת הידועה נורית זרחי, ואיירה הילה נועם המוכשרת. מסגרת הסיפור היא על שלוש ילדות בחבורה שהסיסמה שלהן היא “מאפיה”. לא הזה של הלחמים, אלא של הפושעים. הן נוהגות לגנוב ממתקים מהמכולת ובאופן כללי הן לא ממש נחמדות.
הספר היה יכול להיות מקסים אם העלילה של הילדות היתה מובילה לאיזשהו מוסר השכל גלוי או סמוי על מוסריות, פגיעה באנשים, או התנצלות. אבל במקום זה אנחנו מלווים את שלוש הבנות בעוד ועוד מעשים ממש שליליים: מלבד הגניבה מחנויות יש גם גניבה של הפלאפון של אח של אחת הבנות ושימוש בו כדי להתקשר לכל מיני אנשים בשביל להגיד דברים מגעילים על האח ומתיחות שונות, קללות (אחת הבנות קוראת לשניה “סתומה”), מעשי בריונות והשפלות (פעם אחת למישהי שרוצה להצטרף לחבורה ופעם אחת לחוליה החלשה שבחבורה שרוצה להתנגד להן), שקרים למורה, ניסיון לנקמה ועוד. הספר מסתיים בקול ענות חלושה בכך שהאח מגלה את הגניבות של הפלאפון והממתקים ומכריח את הבנות להחזיר את הכל לחנויות, וממש ממש בסוף הספר רואים שלמנהיגת החבורה יש קצת נקיפות מצפון בעניין. אבל רק קצת.
אין שום יוזמה מצד הבנות להחזיר את הדברים – וגם אחרי שהאח מאיים שיספר למשטרה הן עוד מנסות להצטדק – “לא גנבנו, רק לקחנו” (מהה??). אין שום לקיחת אחריות או הבנה כלפי העתיד. אין שום התנצלות כלפי בעלי החנויות, כלפי הבנות שעברו השפלה, כלפי האח שגנבו ושיקרו לו והתקשרו לחברים שלו ועשו לו פדיחות. כן רואים ממש ממש בסוף שהבנות די מתחרטות ומצטערות, אבל מלבד החזרת הדברים שהן גנבו (חוץ מממתקים שהן כבר אכלו…), הן לא מקבלות שום עונש, ואין שום השלכות למעשים שלהן, כך שלא ברור בכלל כמה הצער הזה יחזיק מעמד עד הפיתוי הבא. ולא ברור כמה הן ישנו את המעשים שלהן בתחומים שלא כוללים גניבה – כמו הבריונות וההשפלות.
קיבלתי את הספר לסקירה וקראתי את הספר אתמול בלילה, ובאופן אישי פשוט הייתי מזועזעת ממנו. הספר יצא בהוצאה שאני מאד אוהבת (טל מאי) וכתבה אותו סופרת כל כך מפורסמת ומוערכת. אני פשוט לא מצליחה להבין איך ספר כזה יצא לאור. האיורים באמת יפים, אבל התוכן בעיני לא מתאים לשום ילד.
אני לא חושבת שכל ספר צריך להיות דידקטי ומחנך. זה בסדר גם שיהיו ילדים שיעשו שטויות. אבל כאן זה ממש ספר לילדים/נוער, על אנטי-גיבורות, שמלמד את הילדים שאפשר להיות מגעילים, רעים ופושעים ולא יקרה שום דבר. מקסימום יתפסו אתכם ותצטרכו להחזיר מה שלקחתם ועוד לא אכלתם.
רק לא מזמן כתבתי פה סקירה על אור נגד פז 2 – שגם שם חבורת האורניקים מתנהגת לא ממש יפה לפעמים, אבל קודם כל בתחילת הספר יש הערה בכתב גדול על כך שהאורניקים לפעמים מתנהגים לא יפה אבל לא צריך ללמוד מהם, ודבר שני – אפילו לאורניקים יש גבולות, הם לא פוגעים באף אחד ומקפידים מאד לא להשחית רכוש. הפזניקים כן משחיתים רכוש ומקבלים על זה עונש. כך שגם ההתנהגות השטותית, נמצאת תחת מסגרת “טובה” של לקיחת אחריות והשלכות, מחשבה על פגיעה באחרים והצבת גבולות.
טל מאי – ידיעות אחרונות | 68 עמ’ | נובמבר 2021 | כריכה קשה, ללא ניקוד