שלושה בסירה אחת (מלבד הכלב) / ג’רום ק. ג’רום

כשהייתי צעירה, אולי בסוף יסודי, לקחתי את הספר הזה מהספריה, באחד מהתרגומים הקודמים שלו. כל מה שאני זוכרת זה שלא צלחתי אותו, ונטשתי באמצע – מעשה נדיר עבורי באותם ימים.

בספטמבר הקרוב, הוצאת אופוס מתכננת להוציא חידוש לספר “מלבד הכלב” של קוני ויליס, שמרפרר לספר “שלושה בסירה אחת”, והמליצו לי מאד לקרוא קודם את שלושה בסירה אחת. לפני פסח הגענו לספריה כדי להצטייד עבור הילדים, ופתאום ראיתי לגמרי במקרה את הספר על המדף, אז החלטתי לתפוס שתי ציפורים במכה אחת – גם ספר למתבגר, וגם השלמת חור בהשכלה עבורי.

על מה הספר?

הסופר (ג’רום) ושני חבריו (ג’ורג’ והריס) מתכננים טיול בן שבועיים בסירה. הפרקים הראשונים בספר מוקדשים לתכנון הטיול – ולאחר מכן לטיול עצמו. בספר אין ממש עלילה אמיתית, אלא רוב הספר מורכב מאנקדוטות שונות שהסופר מכניס באמצע הסיפור. למשל, כשהם מתכננים את החופשה שלהם ואחד מהחברים מציע טיול בים, הסופר קוטע את העלילה לטובת המחשבות שלו על למה טיול בים זה גרוע, וסיפור על מקרה שקרה לגיסו שנסע לטיול ימי. בשלב שהם מנסים לשכנע את ג’ורג’ למשוך בחבל של הסירה, הסופר עובר לספר לנו שרשרת של סיפורים ואנקדוטות שקשורים למשיכת חבל של סירה – כמו איך תמיד החבל מסתבך עם עצמו, או סיפור שג’ורג’ סיפר על זוג שמשך את הסירה הלא נכונה ואיבד את הדודה.

מה חשבתי עליו?

הספר אמור להיות משעשע ויש אנשים שמגדירים אותו בתור הספר הכי מצחיק שהם קראו אי פעם. באופן אישי אותי הוא לא ממש הצחיק. יכול להיות שחלק מהסיפורים נשענים על ידע קודם – למשל החלק בו הם לא מוצאים את הרציף הנכון בתחנת הרכבת נשען (לפי ויקיפדיה) על הומור נפוץ באותה תקופה. קצת כמו שממים עובדים היום – אם אתה לא באמת מכיר במה מדובר, או את הרפרנס, אתה לא תבין ולא תצחק.

יכול להיות שחלק הלך לאיבוד בתרגום. הספר תורגם מספר פעמים – מתוכם יש את התרגום של בורלא שנחשב מצחיק “אפילו יותר מהמקור” אבל הבנתי שהוא שינה הרבה דברים וגם השמיט קטעים כך שהוא לא לגמרי משקף את המקור. יש את התרגום של דני קרמן שזו מהדורה מוערת שהבנתי שהיא גם מומלצת מאד. ויש עוד כמה תרגומים – כמו התרגום של בינה אופק שזה מה שקראתי, או התרגום של סדרת הרפתקה שהוא החדש ביותר (בתרגום של הסופר יונתן יבין).

יכול להיות שאני פשוט סתם פחות מתחברת לסוג ההומור הזה. כמו אלה שאוהבים את חברים מול אלה שאוהבים את סיינפלד. יש אנקדוטות שהבנתי למה הן אמורות להיות משעשעות (חה, הם איבדו את הדודה!) אבל זה פשוט לא הצחיק אותי. שרדתי את הספר בכוח רק כי החלטתי שהפעם אקרא עד הסוף. בן ה14 שלי נטש אחרי כמה פרקים…

בקיצור – לא התחברתי, אולי בתרגום אחר הייתי יכולה לחוות אותו אחרת ואולי העניין הוא סוג ההומור, אני לא יודעת. אני שמחה בשביל מי שכן התחבר, צחק ואהב…

טריגרים ותכנים רגישים

אין כל כך. יש שלב שהם מוצאים גופת כלב בנהר ואח”כ גופת אישה, אבל אין ממש פירוט גרפי.

יש התייחסות די שוביניסטית לנשים – כולן מתוארות בצורה מאד “של פעם”, כנערות שכל מה שהן עושות זה לצחקק ולשמור על השמלה שלהן. אבל זה הגיוני ביחס לתקופה שבה נכתב הספר.

האמת שלא לגמרי ברור לי למה בספריה הספר הזה נמצא באגף הנוער (כנ”ל העובדה שהוא יצא בסדרת הרפתקה) – נכון שמבחינת תכנים אין בו תכנים בעייתיים, אבל הגיבורים שלו הם גברים ולא נערים, ואולי יש ילדים ונוער שיצחקו מהספר – אבל הם בכלל לא מרגישים לי כמו קהל היעד. אני תוהה מה היה קהל היעד המקורי של הספר – הוא נכתב מלכתחילה כספר ילדים/נוער? מה הופך אותו לכזה?

---

הוצאת עופרים | 2001 | תרגום: בינה אופק | 206 עמ’

---

רכישת הספר בהנחה:

לרכישה באתר דני ספרים לחצו כאן. לקבלת 10% הנחה יש להוסיף את קוד הקופון realbooks באתר דני ספרים.
לרכישה באתר בוקמי לחצו כאן. לקבלת 10% הנחה יש להוסיף את קוד הקופון realbooks באתר בוקמי.