שיעורים בתעופה [אהבתי]

שיעורים בתעופה [אהבתי]

תגיות:
שיעורים בתעופה / ג’קלין מוריארטי
כשאביגיל (אבי) סורנסן היתה נערה, היא התחילה לקבל בדואר פרקים של מדריך לעזרה עצמית. היא לא ממש מתייחסת אליו ברצינות, לפעמים מקשיבה לו ולפעמים לא, אבל ממשיכה לקרוא את הפרקים. עשרים שנה אחרי שהגיע הפרק הראשון, היא מוזמנת מטעם כותבי המדריך לסוף שבוע על חשבונם, כדי לגלות את “האמת על המדריך”. היא מניחה שמדובר בעוד כת, תרמית פירמידה או שרלטנות אחרת, אבל היא באמת זקוקה לחופשה ומחליטה לנצל את ההזדמנות. כשאביגיל מגיעה למקום, היא פוגשת אנשים נוספים בגילה שגם הם קיבלו את המדריך והוזמנו מאותה סיבה. הם לא יודעים שהמפגש ביניהם ישנה להם את החיים.
כשראיתי שהכורסא מוציאה את “שיעורים בתעופה”, ידעתי שאני הולכת לקרוא אותו, כי אותה סופרת כתבה גם את “ההרפתקאות הבלתי נוחות בעליל של ברונטה לב בזלת” (יצא גם הוא בהוצאת הכורסא) – ספר פנטזיה לנוער, שהוא פשוט ספר מושלם. למרות שהספר הנוכחי שונה לחלוטין – ספר פרוזה למבוגרים ולא ספר פנטזיה לנוער – הסתקרנתי מאד לראות איך מוריארטי מתמודדת עם הז’אנר השונה.
ומתברר שהיא הצליחה.
אני לא כל כך אוהבת ספרי פרוזה אבל הספר הזה היה נהדר. המחשבות הציניות של אביגיל, ההתייחסות שלה לספרי העזרה עצמית שהצלחתי להזדהות איתה מאד (מתנצלת בפני כל הקוראים אבל אני פשוט לא סובלת ספרי עזרה עצמית ולא מאמינה בהם), דמויות מדהימות שרק גורמות לך לרצות לחבק אותן, והכל משולב עם תעלומת-רקע רכה שמקבלת בסוף הספר פתרון לא צפוי שפירק אותי לגמרי.
הבטתי מבעד לגדר, במדרונות הדשא הסינתטי, בשבילי העץ המוגבהים, בילדה בשם אמבר שקפצה במרץ באחד השבילים.
תראי איך היא מזנקת אל תוך החיים! חשבתי. עודדתי את הלב שלי לקפץ כמו אמבר, אבל אז היא נפלה והתחילה לבכות, ואני מיהרתי להרחיק את הלב שלי ממנה.
(עמ’ 189, אביגיל מנסה לאמץ עצות של מדריכי עזרה עצמית, שנכשלות פעם אחר פעם)
הספר עובר לסירוגין בין ההווה, בו אביגיל מנסה להתמודד עם החיים שלה כאם חד הורית בת 36, לסיכומים השנתיים שהיא כתבה מאז גיל 16, בעקבות ההוראות של “המדריך”, ובאופן הדרגתי מתגלים בפנינו החיים של אביגיל לאורך השנים, ואיך הם השפיעו על מי שהיא כיום.
עזבו את הספרי העזרה העצמית עם העצות הגנריות. הספר הזה הוא המדריך האמיתי לעזרה עצמית שכל אחת (ואחד) מאיתנו היינו רוצים לקרוא, וללמוד על היכולת לקבל את עצמנו, ולהשתחרר מהאשמות שהחברה או האנשים שסביבנו גרמו לנו להאמין שהן אשמתנו. זה ספר שמצליח לשלב דרמה ורגש, הומור וציניות, פרוזה ומתח.
וזה ספר נפלא.
מבחינת תכנים, טריגרים וכו’: יש התמודדות עם אובדן, אבל ומוות. יש התייחסות למין. יש שתי סצנות מיניות קצרצרות מאד שבו הגיבורה רוצה להגיד “לא” אבל היא לא אסרטיבית מספיק, הן מעין אונס לא מפורט (בהמשך הספר יש התייחסות לאשמה העצמית הלא מוצדקת שאבי הרגישה בנוגע לזה).
הכורסא הוצאה לאור | 452 עמ’ | ינואר 2022 | תרגום: תומר בן אהרון Tomer Ben Aharon
—-
הערה נוספת לסיום: את הספר הזה קראתי בצמידות לספר “תשעה זרים מושלמים”, שכתבה ליאן מוריארטי – אחותה. שני הספרים יצאו בהפרש של כמה חודשים בחו”ל, ומאד מעניין לראות את קוי הדמיון ביניהם: שני הספרים מתרחשים באוסטרליה (מן הסתם). בשניהם הגיבורים מגיעים לריטריט (חופשה של ריפוי עצמי) במקום נידח. בשניהם יש התייחסויות רבות להאשמה עצמית, וגם ליחס המורכב של נשים לגופן. עם זאת, הסיפורים שונים לחלוטין וגם הכתיבה שונה – אבל היה מאד מעניין לקרוא אותם אחד אחרי השני.

כתיבת תגובה