שודדי ים הקרח / פרידה נילסון

על מה הספר?

סירי בת ה10 יוצאת עם אחותה הצעירה, מיקי בת ה7, לקטוף תותי שלג. אבל בכמה דקות של חוסר השגחה מיקי נחטפת על ידי שודד הים הנורא – ראשלג, שחוטף ילדים קטנים כדי לעבוד עבורו במכרה יהלומים. אביהם של סירי ומיקי כבר זקן וחלש, וסירי יוצאת לבדה למסע כדי להציל את אחותה, אם היא עדיין בחיים.

מה חשבתי עליו?

שודדי ים הקרח הוא ספר הרפתקאות מותח ומרגש על ילדה אחת אמיצה שיוצאת למסע מסוכן. אבל למרות שזה ספר נוער, אולי אפילו נוער צעיר, הוא אפל כמו שרק שוודים יודעים לכתוב, וסירי פוגשת גם בחלקים האפלים הקיימים בעולם שלנו:

“גורי זאבים הם שלל יקר ערך”, אמר פרדריק וליטף לי את הראש. “רבים מגיעים הנה כדי לנסות את מזלם במשך שנה או שנתיים הם קונים כלי נשק ויוצאים אל המרחבים. את הגורים שתפסו שולחים באוניות המשא למכירה עבור אנשים עשירים שמבקשים לרתום אותם למזחלות שלהם”.
“ומה עם האמא?” שאלתי וניגבת את לחיי הרטובות בגב כף היד.
“קשה לתפוס גור זאבים לבן אם לא יורים קודם באמא”, אמר פרדריק. “מהאמהות הם עושים אחר כך עורות. לא ראית את ערימת העורות בחנות?”
נענעתי בראשי לשלילה. לא, הערמה הזאת נעלמה מעיני.

בניגוד לספרי הרפתקאות אחרים לגיל הזה, הספר מאד אנושי ונוגע, ובעיקר מאד אמיתי. הוא דוחף לקוראים את האמת בפרצוף גם כשהיא לא נעימה, וסירי היא לא פוליאנה ששמחה תמיד בכל מצב – היא בהחלט מודעת לסכנות ולכך שאולי לא תשרוד.

“ובאחת הפעמים, אחרי שנחתי בשלג על הבטן, פשוט לא קמתי. ויתרתי. לא היה לי עוד כוח. לא רציתי לקום. באמת! לא היה לי איכפת אם הקור ימית אותי, הייתי חייבת לעצור. לעצום עיניים.”

סירי ממשיכה במסע למרות כל הקשיים, ולמרות רגעי הייאוש היא בסוף תמיד מתמלאת באמונה ובכוח וממשיכה הלאה – לעתים בעזרת כמה אנשים טובים אבל רוב הזמן לבד. הקור, העצב והסכנה מלווים את כל הספר. גם בספרות המתח הסקנדינבית אפשר לראות את הקור והאפלה שיש בספרות שלהם, אבל לא ידעתי שזה כך גם בספרי הילדים. הספר היה מרתק אבל לא מעט קטעים העבירו בי צמרמורת:

“המחשבה על מיקי הכאיבה לי. אחותי הקטנה והמסכנה. עכשיו היא בטח זוחלת במכרה של ראשלג. נושאת כמויות של יהלומים על הגב עד שהוא כמעט נשבר. ואולי היא כבר חלתה בריאותיה מן הלחות? אולי היא שוכבת אי-שם בתוך בור, מחרחרת ומשתעלת קשה כל כך עד שהדם ניתז מתוך פיה. ואולי היא מתה?”

רוב האנשים שסירי פוגשת במהלך המסע הם לא נחמדים ולא חמים. הם חושבים רק על טובת עצמם. גם ההתמודדות עם תסכול מפתיעה לרעה. בשתי סיטואציות שונות יש דמויות (פעם אחת סירי ופעם אחת מישהו אחר) שכשהם מתוסכלים הם מתהפכים במהירות ומוציאים אגרסיות בצורה די מפחידה. אני חושבת שאם זה היה ספר ישראלי או אפילו אמריקאי, רוב הדמויות היו הרבה יותר חמות וחביבות, ועל כל דמות “רעה” ששולפת סכין במעבר חציה, היו פי כמה יותר דמויות טובות לב שהיו נותנות לסירי מיטה ובגדים חמים, אוכל לדרך או אפילו סתם חיבוק.

סירי גם נפגשת בשאלה – עד כמה בני אדם ישמרו על צלם אנוש כשהם נמצאים במצב הישרדות, והאם כולנו נתנהג כמו חיות, כמו זאבים – כל אחד לעצמו, או שיש תקווה לאנושות? הסצנות סביב השאלה הזו גרמו לי לחשוב הרבה על השואה, כמה יהודים (וגרמנים ופולנים שהצילו יהודים תחת סיכון עצום) שמרו על האנושיות שלהם גם ברגעים הכי נוראיים שיש.

הספר מלווה באיורים בשחור לבן שבאופן אישי אהבתי מאד והם מוסיפים המון לספר, בעיני.

הסוף של הספר מקסים וסוגר קצוות בצורה יפהפיה. הוא באמת סוף מושלם והוא כתוב נפלא.

בסופו של דבר מדובר בספר מרתק עם הרפתקה נועזת וטוויסטים יפים. אבל הוא קר ואפל, ומצביע על הנקודות הרעות בעולם, גם אם בתוכן יש כמה אורות קטנים.

טריגרים ותכנים רגישים

ציד חיות, ניצול ילדים לעבדות, חטיפה, כמעט טביעה, קטעים מפחידים (כמו התמודדות עם מלחים בריונים), סכנה.

הספר מתאים בעיני בערך מגיל 10 ומעלה, אבל אם הילד שלכם רגיש מדי – הייתי חושבת פעמיים לפני שהייתי נותנת לו לקרוא ומחכה לגיל קצת יותר גדול.

---

עם עובד – הוצאת ספרים | תרגום: רות שפירא | 302 עמ’ | נובמבר 2022 | איור: אנסטסיה בלטנישבה

---

רכישת הספר בהנחה:

לרכישה באתר דני ספרים לחצו כאן. לקבלת 10% הנחה יש להוסיף את קוד הקופון realbooks באתר דני ספרים.
לרכישה באתר בוקמי לחצו כאן. לקבלת 10% הנחה יש להוסיף את קוד הקופון realbooks באתר בוקמי.