לפני כשנה וחצי, גיסי תייג אותי בפוסט בו עינת חיפשה קוראי בטא לספר שלה. לא הייתי בסוף בין אלה שקיבלו עותק, אבל המשכתי לעקוב בעניין גם כשהספר עלה לקמפיין מימון המונים. מאז, הספר היה לי ברשימת ה”לקריאה” אבל לא יצא לי להשיג אותו. בסוף הספר התגלגל אלי דרך משחק “תעבירו את זה הלאה” שעינת עשתה – חמישה אנשים קיבלו עותקים והם צריכים לקרוא, לכתוב סקירה ולהעביר את הספר הלאה לאנשים אחרים שיקראו, יכתבו סקירה ויעבירו הלאה. אז הנה הספר אצלי, ורגע לפני שאני מעבירה הלאה – אני כותבת סקירה 🙂

נגה בת ה16 היא ילדה חכמה, אפילו מחוננת, וחסרת כישורים חברתיים. היא בת יחידה להורים במעמד גבוה, אבל החיים שלה אפורים וחסרי משמעות. היא מוצאת מפלט במחשבות על המוות, עד שיום אחד היא פשוט… עושה את זה. ומתאבדת. סתם, כי למה לא.
נגה – הפעם כרוח – מגיעה לבית נטוש ובו מספר רוחות נוספות. היא מנסה להבין את העולם שאחרי המוות ולחפש תשובות, ותוך כדי כך היא מכירה את הרוחות ואת סיפורי הרקע שלהן.

אני מודה שהגעתי לספר מעט סקפטית. ספרות ישראלית נוטה לאכזב אותי, וחששתי שהספר יהיה מסגרת לאוסף סיפורים קצרים (הרקע של כל רוח ורוח), שאני פחות מתחברת לזה. אבל האמת שהספר הפתיע אותי לטובה. הרקע של כל רוח מתחבר לעלילה המרכזית ומסופר בחלקים, כחלק מהדיאלוג ולא כמונולוג שעוצר את הסיפור. העלילה המרכזית מפתיעה, והסוף אמנם לא הפתיע אותי אבל היה עשוי בצורה מושלמת בעיני ומרגשת. במיוחד האפילוג.

הספר היה בעיני מקורי, גם מבחינת עצם הנושא שלו, גם העלילה וגם הדמות הראשית. נגה היא לא גיבורה גנרית. היא לא נחמדה בעליל. היא מתנשאת. היא ממש גרועה בכישורים חברתיים ואנשים מעצבנים אותה באופן כללי. היא אומרת את האמת בפרצוף ובגדול אין פלא שהיא היתה דחויה חברתית. ודווקא זה הופך אותה לדמות ראשית מאד מאד מעניינת שמצליחה להניע עלילה לא רגילה.
הספר סובב סביב משמעות החיים ומשמעות המוות, וגם אם מדובר בפרשנות של הסופרת לנושא (הרי אף אחד מאיתנו לא יודע באמת מה קורה אחרי שמתים וחלק מזה תלוי באמונה אישית או דתית) – יש כאן התעמקות מאד יפה בעיני בנושא.

אני חושבת שיש רק שאלה אחת שנשארה פתוחה בעיני ולא קיבלה תשובה חד משמעית – למה נגה ובני הגיעו דווקא לבית הזה (לאה והלן זה די ברור, ועובד ומילכה הגיעו לשם בעצמם, אבל מה עם בני ונגה?).

גם הכריכה מקסימה בעיני. אפרורית כמו החיים של נגה, כמו האבק על הראי, כמו החושך בבית הנטוש. ועל זה גם קרדיט לעינת שציירה אותה בעצמה.

ולמי שרוצה עוד יצירות על נושא המוות מנקודות מבט מעניינות, אסיים בשתי המלצות צפיה דווקא:
1. הקומדיה הפילוסופית “המקום הטוב” שסובבת בעיקר סביב שאלת הטוב והרע העולם הזה מול גן עדן וגיהנום בעולם הבא, ומצליחה לשלב פילוסופיה עם הומור מעולה.
2. הסרט המצוייר של פיקסר – “קוקו”, שגורם לי לדמוע בכל פעם מחדש וסובב בעיקר סביב הנקודה של לזכור את המתים אחרי שהם מתים.