קנטאור / תמיר מנדובסקי

איתי עברון הוא בחור צעיר שמתחיל לעבוד בשב”כ כמאבטח פעולות שטח. כמו החיה המיתולוגית קנטאור, שחצייה אדם וחצייה חיה, גם איתי מפצל את חייו. בבוקר הוא סטודנט למדעי המדינה, בלילה לומד איך ללכת מכות. בבוקר לומד על מוסר ופוליטיקה, בלילה נכנס לבתי ערבים במצוד אחר מחבלים. הוא מנסה לתחזק חיי זוגיות עם בחורת החלומות, אבל טראומת עבר שבגללה התגייס לשב”כ מלכתחילה – מפריעה לו לנהל חיי זוגיות תקינים. במקביל, חייל שנחטף במשמרת של איתי גורם לשב”כ לעבוד הרבה יותר קשה, והעומס הנפשי על איתי הולך ומתגבר.

קנטאור הוא רומן-מתח. חלקו מתמקד בנפשו הפצועה של איתי ובחיי הזוגיות שלו, וחלקו באימונים ובפעילויות בשב”כ, בכפרים הערביים ובניסיון האיתור של החייל שנחטף. השילוב בין שני קוי העלילה מתאימים במדוייק לדימוי הקנטאור – חצי חצי. אבל המהות של הספר בעיני היא באמת על איתי, שקרוע בין שני העולמות שלו, שמנסה להתפצל לשניים ועדיין להיות הוא עצמו, ולא תמיד זה עובד לו. הספר מעלה שאלות פילוסופיות אמיתיות – האם אנחנו באמת יכולים להכיל שתי מציאויות במקביל? האם אנחנו מסוגלים להיות שני אנשים שונים ולחבר אותם לאדם אחד, ואולי דווקא פיצול ויצירת אלטר-אגו עדיפים? והאם אלימות היא דבר רע בהכרח? האם היא עדיין רעה אם משתמשים בה נגד נאצים או מחבלים?

הרומן הוא ספר ביכורים אבל בעיני זה לא מורגש. הוא כנראה עבר עריכה מקצועית ומצויינת. העלילה מותחת מאד, תיאורי האקשן והמתח מרגישים ממש אותנטיים וכתובים היטב. גם הדמויות סביב איתי מגוונות – קפטן בילאל ש”מורעל” על העבודה, לירוי טוב הלב שמהווה מעין אח גדול ומנטור עבור איתי, ליבי בת הדודה החכמה והמנוסה, ועוד.

“בילאל בלם את הרכב הענקי פחות מחצי מטר מהשער הנעול. חייל ממושקף נעמד מעברו השני של חלון הנהג ושאל מי אנחנו.
“אני קוסמטיקאית!” צרח בילאל על החייל שנרתע לאחור מעוצמת הנביחה. “וזאת לידי היא המאפרת! מה נראה לך שאני,  תגיד לי?”

כמו ברוב הרומנים הישראלים, גם כאן יש סצנות מיטה – ולא מעט מהן. עם זאת, הפעם הן מוצדקות והן באמת חלק מהעלילה ומההתפתחות וההתמודדות של איתי.

אני קצת אמביוולנטית לגבי הסוף. מצד אחד, הרבה קצוות נסגרו בצורה מהממת וחלק מהסוף היה מאד לא צפוי. מצד שני היה לי חסר עוד כמה דברים מסביב והייתי רוצה שהספר ימשיך עוד קצת…

ידיעות ספרים | 320 עמ’