נתראה אתמול / רייצ׳ל לין סולומון

על מה הספר?

בארט שמחה לסיים את התיכון – מקום שהפך להיות עבורה סיוט נוראי. היא מתחילה אוניברסיטה עם מטרה ברורה: להתחיל מחדש. אבל הגורל צוחק עליה – והיא מגלה שבעקבות שינויים של הרגע האחרון, השותפה שלה לחדר היא לוסי, שהיתה מאלו שמיררו את חייה. היום הראשון של הסמסטר ממשיך לעבור בצורה מזעזעת, וכשבארט מתעוררת למחרת בבוקר היא מגלה ש…. היא חזרה ליום האתמול. בארט מתחילה להבין שהיא תקועה בלולאת זמן שחוזרת שוב ושוב ליום הראשון של הסמסטר, אבל למזלה הרב תוך זמן קצר היא מגלה שהיא לא היחידה: גם מיילס, שלומד איתה בשיעור פיזיקה, תקוע באותה לולאת זמן כמוה. שני הצעירים מאחדים כוחות ומנסים לחקור את כל האפשרויות לצאת מהתסבוכת בלי להשתגע.

מה חשבתי עליו?

נתראה אתמול הוא ספר נוער בוגר שהוא בדיוק מה שהוא מבטיח, ואפילו יותר: רומן התבגרות עם מדע בדיוני. סוחף, מרגש, מותח ורומנטי. נהניתי ממנו מאד.

הספר מסופר בגוף ראשון מנקודת המבט של בארט. מיילס הוא הילד הטוב והמסוגר, זה ששואף להצטיין ולהצליח. הוא רציונלי ומקווה למצוא את הפתרון לבעיה שלהם במדע. בארט היא טיפוס הרבה יותר מבולגן, שלא ממש חושבת לפני שהיא מדברת ונוטה להתייחס לדברים כבדיחה. מדע זה לא ממש התחום שלה – וגם את הקורס בפיזיקה היא מתכננת להחליף – והיא חושבת שהמסע בזמן נגרם מסיבה קוסמית או רוחנית.

״אנחנו כבר חווים משהו שסותר את כל מה שחשבנו שאנחנו יודעים על ה׳חוקים׳, אולי מכשפה נופפה בשרביט קסמים מחורבן וקיללה אותנו. כי זה נשמע סביר בערך כמו שמדע מכריח אותנו לחזור על אותו יום שוב ושוב.״

בארט יודעת שהיא חייבת לצאת מהלופ – ולו בשביל לזכות לראות את הצעת הנישואין המתוכננת לתאריך של היום הבא, של אמה ובת זוגה. יחד, בארט ומיילס מנסים את כל סוגי הפתרונות שעולים על דעתם, ולמרות השוני הגדול ביניהם – הם מתחילים להתקרב. לאט לאט הם מגלים את השדים שכל אחד מסתיר בתוכו, את הטראומות והפחדים, ולומדים להתמודד איתם.

הספר כתוב מעולה, הוא היה סוחף וסיימתי בפחות מיממה. היה לי ממש קל להזדהות ולהתחבר לבארט ולמיילס ולחוות איתם את כל המסע. למרות שמדובר בספר לנוער בוגר, לא הרגשתי שהחלק הרומנטי משתלט על העלילה, והיה הרבה מקום גם לדברים אחרים כמו חקר הלולאה והמסע הרגשי של הדמויות בדברים שהם מעבר לרומנטיקה.

למרות שהדמויות בתחילת אוניברסיטה – הם רק ביום הראשון שלה ובארט עוד מתמודדת עם ההזכרונות של התיכון, כך שהספר מתאים גם ובעיקר לנוער בגיל תיכון (פירוט תכנים למטה) וכמובן למבוגרים בכל גיל שמסוגלים להתחבר לדמויות בגיל הזה.

הספר הזכיר לי קצת ספר מצויין אחר של הוצאת אריה ניר – לא המקום ולא הזמן. גם בו הגיבורה תקועה במעין לולאת זמן (בכל פעם שהיא הולכת לישון בערב היא חוזרת עוד קצת אחורה) ומנסה להבין מה היא צריכה לתקן ולשנות כדי להחזיר את הזמן למסלולו. היו כמה אלמנטים דומים בין הספרים – כמו למשל שהדמויות מנסות לא להירדם כל הלילה כדי לא להתעורר בבוקר שוב בעבר, ועוד דברים שאני מניחה שקיימים בלא מעט ספרים וסרטים על לולאות זמן (לחלקן יש גם התייחסות מפורשת בספר – כמו ״לקום אתמול בבוקר״), אבל בסופו של דבר העלילה שונה לגמרי.

בונוס ממש נחמד: גם בארט וגם מיילס הם יהודים (חילונים) כך שהיו בספר לא מעט התייחסויות לזה, גם כמכנה משותף ביניהם, וזה היה ממש מהנה לקרוא את זה. למשל –

״חלק גדול ביהדות הוא לעשות כמיטב יכולתך עם מה שיש לך, ותמיד אהבתי את העובדה שיש כל כך הרבה דרכים שונות.״

טריגרים ותכנים רגישים

יש סצנת מיטה אחת די ארוכה ומפורטת. בשאר הזמן בעיקר התייחסות לנשיקות / התמזמזות (לא הרבה יחסית).
יש התייחסות לחווייה מינית לא טובה מהעבר (עם מעט מאד פירוט), ולהשפלה בתיכון. בעיקר התמודדות עם הטראומה מאז.

הוצאת אריה ניר | תרגום: שי סנדיק | 383 עמ׳ | ספטמבר 2025