מילה וחוטפי החלומות / הגר ינאי
מילה היא ילדה בת 11, בכיתה ו. אמה מתה בלידתה והיא עסוקה בלחלום בהקיץ על מה-היה-קורה-אילו, בעוד אמה החורגת הקרייריסטית והמתוקתקת מנסה לגרום למילה להיות עסוקה בכל רגע פנוי בחוגים איכותיים כדי שלא תשקע בחלומות.
למילה נמאס להיות כל כך עסוקה ועמוסה. היא רוצה חופש. מודעה שקופצת לה באינטרנט מובילה לכך שמילה תזמין לעצמה כפילה רובוטית, שתלך במקומה לבית הספר ותעשה במקומה את שיעורי הבית ותלך לחוגים, בזמן שהיא – מילה האמיתית – תהיה חופשיה לשקוע בחלומות ולהשתחרר מכל העול שיש עליה.
כמובן שהעלילה מתחילה להסתבך…מאחר וזה ספר שמיועד לנוער אני מרשה לעצמי קצת ספוילרים מכאן והלאה:
יש דמיון מסויים בין הרעיון שבבסיס הספר הזה לבין הספר המדהים “מומו” של מיכאל אנדה. הספר מתייחס לכך שהמבוגרים נוטשים את החלומות שחלמו בתור ילדים והופכים לפקידים משעממים ואפורים או אנשי קריירה בלי זמן לפנאי.
מצד שני המסר של הספר היה מאד לא ברור בעיני: מצד אחד המבוגרים מוצגים כמסכנים, ככאלו שנאלצו לוותר על החלום שלהם בגלל המציאות האפורה שדורשת מהם להתבגר ולפרנס. אבל מצד שני מציגה את ההתבגרות הזו כחיונית וזה גם מה שמציל את מילה בסוף ועוזר לה להציל את כל השאר. אז… המסקנה היא שחייבים להתבגר ולנטוש את החלומות שלנו ואז אנחנו מסכנים? וגם – מילה השתמשה בדמיון שלה כחלק ממבצע ההצלה, אז דמיון הוא טוב! אבל היא היתה חייבת לא לשקוע בדמיון בשביל להציל את כולם, אז הדמיון הוא לא טוב! בקיצור לא הבנתי מה הסופרת רצתה להגיד.היו בספר גם הרבה מאד נקודות שגרמו לי לגלגל עיניים ולהגיד לעצמי שזה עובר רק בספר ילדים, כמו למשל דוקטור סיני מרושע ועשיר שבוחר להקים את הפעילות שלו דווקא בישראל (חבר, לא שמעת כמה עולה השכירות בתל אביב?). מצד שני זה מה שקורה ברוב מוחלט של ספרי הילדים כולל המצליחים ביותר. בינינו, כל סדרת שליחות חשאית המצליחה מבוססת על חבורת ילדים (!) שהמדינה (!!) שולחת לחו”ל (!!!) למשימות מבצעיות חשאיות (!!!!). אז מי אני שאתלונן.
מילה היא ילדה בת 11, בכיתה ו. אמה מתה בלידתה והיא עסוקה בלחלום בהקיץ על מה-היה-קורה-אילו, בעוד אמה החורגת הקרייריסטית והמתוקתקת מנסה לגרום למילה להיות עסוקה בכל רגע פנוי בחוגים איכותיים כדי שלא תשקע בחלומות.
למילה נמאס להיות כל כך עסוקה ועמוסה. היא רוצה חופש. מודעה שקופצת לה באינטרנט מובילה לכך שמילה תזמין לעצמה כפילה רובוטית, שתלך במקומה לבית הספר ותעשה במקומה את שיעורי הבית ותלך לחוגים, בזמן שהיא – מילה האמיתית – תהיה חופשיה לשקוע בחלומות ולהשתחרר מכל העול שיש עליה.
כמובן שהעלילה מתחילה להסתבך…מאחר וזה ספר שמיועד לנוער אני מרשה לעצמי קצת ספוילרים מכאן והלאה:
יש דמיון מסויים בין הרעיון שבבסיס הספר הזה לבין הספר המדהים “מומו” של מיכאל אנדה. הספר מתייחס לכך שהמבוגרים נוטשים את החלומות שחלמו בתור ילדים והופכים לפקידים משעממים ואפורים או אנשי קריירה בלי זמן לפנאי.
מצד שני המסר של הספר היה מאד לא ברור בעיני: מצד אחד המבוגרים מוצגים כמסכנים, ככאלו שנאלצו לוותר על החלום שלהם בגלל המציאות האפורה שדורשת מהם להתבגר ולפרנס. אבל מצד שני מציגה את ההתבגרות הזו כחיונית וזה גם מה שמציל את מילה בסוף ועוזר לה להציל את כל השאר. אז… המסקנה היא שחייבים להתבגר ולנטוש את החלומות שלנו ואז אנחנו מסכנים? וגם – מילה השתמשה בדמיון שלה כחלק ממבצע ההצלה, אז דמיון הוא טוב! אבל היא היתה חייבת לא לשקוע בדמיון בשביל להציל את כולם, אז הדמיון הוא לא טוב! בקיצור לא הבנתי מה הסופרת רצתה להגיד.היו בספר גם הרבה מאד נקודות שגרמו לי לגלגל עיניים ולהגיד לעצמי שזה עובר רק בספר ילדים, כמו למשל דוקטור סיני מרושע ועשיר שבוחר להקים את הפעילות שלו דווקא בישראל (חבר, לא שמעת כמה עולה השכירות בתל אביב?). מצד שני זה מה שקורה ברוב מוחלט של ספרי הילדים כולל המצליחים ביותר. בינינו, כל סדרת שליחות חשאית המצליחה מבוססת על חבורת ילדים (!) שהמדינה (!!) שולחת לחו”ל (!!!) למשימות מבצעיות חשאיות (!!!!). אז מי אני שאתלונן.
הספר סבבה, נקי, מתאים בערך מגיל 10 פלוס מינוס כזה ומעלה. אין בו אלימות גרפית מזעזעת והוא נקי מבחינה מינית. רק העטיפה היתה קצת תמוהה בעיני. מעל הציור המקסים של מילה והכפילה שלה, המעצב/ת בחרו לכתוב את שם הספר בפונט וצבע שנותנים הרגשה של שנות ה70, ואם לא הייתי רואה בתחילת הספר שהוא יצא השנה הייתי בטוחה שהוא ספר מהדור של דני דין וחסמב”ה.