פלא + אוגי ואני [אהבתי]

פלא + אוגי ואני / ר”ג פלאסיו

תכננתי ללכת לספריה ביום שישי, אבל תכנונים לחוד ומציאות לחוד. אז התלבשתי על ארון הספרים של הילדים ושלפתי את הספרים שקנינו להם ועוד לא הספקתי לקרוא.

התחלתי עם “פלא”.
כבר ידעתי על מה הספר, כי ראיתי את הסרט עם הבכור שלי בקולנוע. ועדיין, זה לא הפחית אפילו במעט את ההנאה מהספר עצמו.

הספר מספר על אוגי (אוגוסט), ילד בן 10 שנולד עם עיוות גנטי חמור מאד. עד גיל 10 הספיק לעשות 27 ניתוחים ששיפרו את חייו ואפשרו לו לנשום, לאכול ולשתות בעצמו – אך כל מי שרואה אותו נחרד מהפנים המעוותות שלו. בגלל כל הניתוחים, לא התאפשר לו ללמוד במסגרות מסודרות והוא למד בחינוך ביתי עם אמו, אך כשהוא עולה לכיתה ה’ ההורים שלו מחליטים לנסות לשלוח אותו לבית ספר רגיל בפעם הראשונה.
הספר מתאר בעיקר את השנה הזאת, עם פלאשבקים וזכרונות לעבר. הספר מדבר הרבה על קבלת השונה ויש לו מסרים מאד מאד חשובים, אך העלילה שלו מרתקת ומעניינת ומרגשת ומצחיקה בלי להרגיש דידקטית מדי.
הספר בנוי בצורה מאד מיוחדת – הוא מורכב מכמה חלקים שכל אחד מהם מסופר מזוית ראיה של דמות אחרת בסיפור, כך שקוראים על אותה סיטואציה בדיוק מזויות שונות עד שמקבלים את התמונה השלמה. זה גם גורם לדמויות להיות עגולות ומורכבות ולהזדהות איתן הרבה יותר.

הספר מאד מרגש, ומתאים בעיקר לסוף יסודי ומעלה.
חלק מהספר יתאים גם לאמצע יסודי (גיל 8-9) , אך החלקים שנכתבים מזויות הראיה של ויה ומירנדה בנות ה16 ידברו בחלקם לגילאים גדולים יותר.

הספר היה מרתק וסיימתי אותו כבר באמצע השבת, ומיד לאחריו התחלתי את “אוגי ואני” – ספר “הרחבה” לספר פלא. זה אינו ספר המשך, אנחנו לא מקבלים הצצה לחייו של אוגי לאחר סיום כיתה ה’, אבל אנחנו מקבלים 3 סיפורים של 3 דמויות מתוך הספר הראשון, שנותנים עומק נוסף לסיפור ולדמויות עצמן וסוגרות את הקצוות של הדמויות בצורה יפה. גם אוגי ואני היה מרתק וסיימתי אותו עד סוף השבת.

מבחינת נקיות שפה – פה ושם יש קצת מילים לא יפות, לדוגמה – למנהל בית הספר קוראים מר פלוצקר, אז כשאוגי נפגש עם המנהל יש קטע עם משחקי מילים על פלוצים וישבנים.
מבחינת מיניות – אין שום דבר בוטה. יש קצת דיבורי בנות-בנים, וקצת דיבורי בנות על מי שטוחה ומי לובשת חזיה (בעיקר ב”אוגי ואני”).

בהעברה של הספר לסרט עשו עבודה יפה מאד. רוב הדברים הועברו בדיוק כמו בספר. פה ושם יש שינויים הגיוניים כדי להתאים למדיה הקולנועית (כמו שיחת פייסבוק בספר שהופכת לשיחת צ’אט-פנימי במשחק מחשב בסרט שמהווה אחד מהשיאים המרגשים), שינויים קלים בסצנות מסויימות, העצמה של סצנות אחדות (כמו סיפור הפוטושופ שהופך בסוף הסרט לדיל ברייקר), תוספות קטנות (הציורים והתזה של האמא) והשמטה של אחרות (ג’סטין שמתערב במריבה עם ג’ק), אבל רוב הסיפור מועבר כמו שהוא בלי התערבויות מיותרות. ממליצה בחום רב לראות גם את הסרט, ואם יש לכם ילד בן 10+- ומעלה – תנו גם לו לראות.

אגב, יש בזוג הספרים 3 דמויות יהודיות שספרתי: אבא של אוגי, סבתא של ג’וליאן, וככל הנראה גם מר פלוצקר.