לייטלארק 2 – ארס-אופל / אלכס אסטר

אזהרה: מכיל ספוילרים לספר הראשון

על מה הספר?

הספר ממשיך מאותה נקודה בדיוק בה עצרנו בספר הראשון: אייסלה מנסה לפתוח את הכספת. במהלך הספר היא נזכרת בהדרגה בזכרונות שגרים מחק ממנה, לומדת להתמודד עם הכוחות החדשים שלה, ונכנסת בהדרגה לנעלי השלטון.

אם לא קראתם את הספר הראשון, זה הרגע לעזוב את הקריאה פה וללכת לקרוא אותו.

מה חשבתי עליו?

טוב, זה מורכב. השורה התחתונה בסוף.

אבל לפני שאפרט, טיפ קטן: בספר הראשון התלוננתי על זה שהכניסה לעולם בספר היתה מאד קשה ומבלבלת. בספר הנוכחי הרגשתי אותו דבר מכיוון אחר – חשבתי שאני זוכרת מספיק מהספר הקודם בשביל לקרוא את השני ושמה שאני לא זוכרת לעומק בטח יזכירו לקוראים, אבל הסופרת בנתה כנראה על זה שכולם זוכרים כל פרט מהספר הראשון, והתזכורות שהיא נתנה היו מאד מינימליות. בעמ’ 15 עצרתי את הספר, הלכתי לקרוא מחדש את כל הפרקים האחרונים של לייטלארק 1, ואז חזרתי ל2.

העלילה

העלילה מרתקת, באמת. הקצב מאד מאד גבוה, לפעמים יותר מדי. הרגשתי לפעמים שחסרים לי קטעי קישור. כל הזמן אייסלה מסתבכת בדברים, פרק אחד קורה משהו והיא ניצלת, ופרק אחרי זה שוב קורה משהו. היו דברים שהיו כל כך קיצוניים שהייתי בטוחה שעוד רגע יגידו שאייסלה התעוררה וזה היה חלום. היו גם כל מיני דברים קטנים שהרגישו לי כמו אקדחים שיירו בהמשך אבל לא קרה איתם כלום.

הפרקים עוברים כמעט לסירוגין בין ההווה לבין העבר – הזכרונות של אייסלה מהתקופה שהיא ביקרה את גרים. בהתחלה התקשיתי קצת לעקוב וזה הצריך ממני לשים לב באופן פעיל לשמות הפרקים (אם זה הווה או עבר). באופן לא ברור, למרות שיש טריגרים שגורמים לאייסלה להיזכר בזכרונות מסויימים – איכשהו הזכרונות מגיעים אליה בדיוק לפי סדר התרחשותם. מאד נוח לסיפור, לא ממש אמין עלילתית.

הדמויות

בגלל שהקצב של העלילה כל כך מהיר הרגשתי שבקושי מתעמקים בדמויות. לא הרגשתי שאני מצליחה להתעמק ולהתחבר לדמויות החדשות, בטח שלא הישנות. הכל עבר נורא מהר. גם דמויות שהוזכרו בשביל להיות חשובות בהמשך – פתאום די נעלמו ברקע.

גם הדמות של אייסלה קצת עצבנה אותי עם כל ה”הו אני שבורה ומיוסרת, למה אתה אוהב אותי בכלל”, ובעוד ממש רציתי לראות אותה הופכת לשליטה חזקה לצד אורו – זה מאד נזנח. פה ושם יש סצנות שהיא מתפקדת בתור מישהי ששולטת על שתי ממלכות, אבל חצי ספר מתמקד בזכרונות מהעבר, והשאר מתפזר בין כמה קווי עלילה כולל הקשר בין אורו ואייסלה אז נשאר יחסית מעט סביב השלטון עצמו. אייסלה עדיין מתייחסת לעצמה בתור נערה חסרת אונים שכל החיים הרחיקו אותה מהעם, הממלכה והשלטון, אין לה מושג איך לשלוט, והיא מסכנה נורא. היא נעה בין שני מצבי קיצון – לפעמים היא מאד נתלית באחרים ומה יגידו ומה יחליטו, ולפעמים היא פשוט לוקחת בעצמה את ההחלטות ואז עושה בחירות מאד מאד מטופשות (ואפילו בלי לקחת איתה גיבוי).

רומנטיקה

אם בספר הראשון נשארנו ברמת ההתמזמזויות ואולי חצי עמוד קצת מעבר – כאן אנחנו עולים שלב, לגמרי. יש לא מעט סצנות מיטה או כמעט-סצנות-מיטה, שמפורטות באופן חלקי. יש התייחסויות לעירום, גיפופים, שדיים, גניחות ועוד. מעבר לזה, יש ביטויים יותר מעודנים כמו “הוא החליק את ידיו בין ירכיה לעבר הנקודה ש…” או “היא הסתכלה למטה לעבר ההוכחה שהוא חושק בה”, במקום מילים יותר מפורשות לאיברי הגוף בפלג הגוף התחתון. (אל תתפסו אותי במילה בציטוטים, זה בכלליות, לא ציטוט מדוייק).

לא אהבתי את הרומנטיקה בספר מכל מיני סיבות. קודם כל, לקחו את שאלת ההסכמה לקיצון השני. אם בספרים של פעם הבחור היה פשוט מנשק את הבחורה בלי לשאול, בספרים המודרנים הבחור לא מנשק את הבחורה גם כשהיא מתחננת, כי מתברר שהוא יודע יותר טוב ממנה ש”זה עוד לא הזמן” כי היא עייפה מדי או משהו. דבר שני – כמה אפשר לחכות כבר שיקרה משהו? הוצאתם לנו את המיץץץץ. לפחות תתנשקו, אתם כבר חודשים שלמים ביחד בידיעה שאתם אוהבים אחד את השני! דבר שלישי – עד שקורה משהו, אז למה בספרים תמיד הפעם הראשונה היא מ-ד-ה-י-מ-ה והם גם עושים את זה כמה פעמים בלילה הראשון (!!!), כאילו נכון שזה עולם פנטזיה אבל לא נראה לי שהמיניות שם שונה משלנו.

ומישהו בכלל מדבר על זה שגרים ואורו בני מאות שנים ואייסלה היא בחורה צעירה ולא מנוסה? אז מה אם הם נראים צעירים. בפועל הם במקום אחר לגמרי בחיים.

עוד על הרומנטיקה – אזהרה: כולל ספוילרים לספר הנוכחי

הספר הראשון התמקד מאד במה זו אהבה אמיתית, ועל זה התבסס הסוף של הספר. החיבור בין אורו לאייסלה היה אמיתי – הוא הגיע בלי אינטרסים, מתוך היכרות שנוצרה באופן טבעי מהמשימות שלהם יחד. החיבור בין גרים לאייסלה התבסס על תשוקה מינית – הוא חתיך ואפל והיא נערה צעירה. אהבתי מאד את סוף הספר הראשון שנתן לאייסלה להבין שמה שהיא מרגישה באמת זה אהבה כלפי אורו, ולא כלפי גרים. ואז מגיע הספר השני ואומר לקוראים “תזרקו לפח את כל המסרים שלי על אהבה אמיתית, אנחנו חוזרים לקלישאות מטופשות!”. כשגרים מספר לאייסלה שהיא היתה מבקרת בממלכה שלו והוא מחק לה את הזכרונות – דמיינתי מפגשים רומנטים כמו אצל לזוג צעיר שמתגנב אחד לשני. ממש לא דמיינתי את הסיפור שהיא נזכרת בו בספר 2, שהוא לחלוטין “משונאים לאוהבים” קלישאתי ולא אמין בכלל. שמישהו יסביר לי – למה גרים התאהב בה מלכתחילה? נכון שהם עוברים ביחד חוויות של סכנת חיים והכל, אבל עדיין רוב החיבור ביניהם נובע מתשוקה מינית (“אני שונאת אותך אבל אני עדיין רוצה שתיגע בי!”), סתם הידלקות והתאהבות נעורים (מצד אייסלה, שהיא צעירה בודדה), לא מאהבה אמיתית של חיבור עמוק ונכון או התאמה כלשהי ביניהם. אז למה פתאום הסופרת הפכה את הקשר ביניהם לאהבה מהסוג האמיתי בניגוד לכל מה שהיא בנתה בספר הראשון???

סוף הספר

אני לא יכולה לספיילר את הסיבות – אבל לא אהבתי בכלל את הסוף של הספר. התאכזבתי וכעסתי. חברה נתנה לי תקווה שאולי הספר הבא יפצה על זה אז אני אתן צ’אנס לשלישי כשהוא יצא.

חורים בעלילה ותהיות

איך אייסלה הגיעה בפעם הראשונה לממלכת האופליים אם ההגעה בעזרת השרביט מתבססת על דמיון חזותי?

למה אייסלה מצמיחה את כל האי אבל לא את פרחי המרפא?

שורה תחתונה

בגלל העלילה הקצבית והמעניינת, כן נהניתי לקרוא את הספר למרות כל החסרונות והבעיות שלו (שאני מניחה שלא יפריעו לרוב הנוער הבוגר שיקרא אותו), ואני כן ארצה להמשיך לשלישי. האם אמליץ בסוף על הטרילוגיה כולה? הכל תלוי בספר 3 ואיך הוא יגמר והאם הסופרת תחפה על הבחירות המצערות שהיא עשתה בספר הזה, או לא.

טריגרים ותכנים רגישים

אלימות ברמה גבוהה כולל איברים כרותים, נעיצות פגיון באיברים שונים, טבח ועוד.

מיניות ברמה יחסית גבוהה – לא לגמרי אירוטי, אבל יותר ממה שמקובל בדרך כלל בספרים לנוער בוגר. יש יותר פירוט גרפי מההתמזמזויות וההתגפפויות של הספר הראשון.

הוצאת מודן | 384 עמ’ | תרגום: סיוון מדר | יולי 2024

רכישת הספר בהנחה:

לרכישה באתר אינדיבוק לחצו כאן. לקבלת 15% הנחה יש להוסיף את קוד הקופון realbooks באתר אינדיבוק.