כתר הדרקון (מהדורה מחודשת) / אורי אורלב

כשאיתמר אורלב היה בן 7, הוא שאל את אביו – הסופר אורי אורלב – היכן גרים הרעים. בעקבות שאלתו, כתב אורלב את הספר “כתר הדרקון”, שיתכן שהיה ספר הפנטזיה לנוער הישראלי הראשון. הוא הפך לקלאסיקה ישראלית, וכעת עבר עריכה מחודשת על ידי לא אחר מאשר איתמר עצמו, שכתב גם אחרית דבר לספר. הספר קיבל גם איורים חדשים של שקד יטיב וכריכה מרהיבה.

על מה הספר?

בממלכה אחרת, לפני הרבה שנים, הארץ חולקה לשני חלקים: ארץ הטוב וארץ הרע. שתי הארצות לא מתערבבות אחת עם השניה. בארץ הטוב כולם צריכים להיות טובים – צריך לחייך ולנהוג בנחמדות. אסור לדבר לא יפה או לחשוב מחשבות רעות. במקום מילים לא טובות כמו “לשנוא” אומרים “לא לאהוב”, והמילים הלא טובות צונזרו. בארץ הרע הכל כמובן הפוך. התקשורת העיקרית היא מכות ובעיטות, אסור להתנהג בנחמדות, ומילים כמו “אהבה” או “לחייך” יצאו מהשפה.

אך למרות ההפרדה, נוצר מצב שבו הנסיך השחור מארץ הרע נקלע לארץ הטוב, ואחרי לא הרבה זמן – נסיכת ארץ הטוב נחטפת לארץ הרע. ארץ הטוב נאלצים לשלוח משלחת לחפש אחר הנסיכה – ובתוכה גם את הנסיך השחור, שרק הוא יוכל לצוד דרקון ולקחת את כתרו, שבעזרתו יוכלו לעבור בין שתי הארצות.

מה חשבתי עליו?

על כתר הדרקון שמעתי בעבר, אבל לא יצא לי לקרוא. איכשהו בתור ילדה הוא התפספס לי, אולי הוא לא היה בספריה או שסתם לא ראיתי אותו על המדפים. שמעתי עליו רק כאמא לילדים. לא באמת ידעתי למה לצפות מהספר, ולא ידעתי על מה הוא ידבר (ואני מאלה שלא קוראות תקצירים בדרך כלל).

העלילה הפתיעה אותי מאד. הספר מתחיל בסגנון קצת “אגדתי” ולכן חשבתי שהוא יתמקד באיזשהו סיפור היכרות ואהבה בין הנסיך והנסיכה, אבל רוב הספר מתמקד דווקא במסע ההצלה של השליחים: השר, המורה והנסיך – שהם גיבורי הסיפור האמיתיים.

הספר מרתק ממש. העלילה מתקדמת בקצב מהיר יחסית ויש בו לא מעט אקשן. הספר מציג עולם מורכב, בלי קסם במובן הרגיל שלו – אין בו שרביטים ומלמולים – אבל כן יש בו יצורים שונים ונבואות. לצד העלילה והעולם, יש בו הרבה התייחסות לפן האנושי והרגשי של הדמויות.

הספר מתעסק הרבה בנושא של טוב ורע. כל ההתחלה של הספר היתה לי קשה כי היא פותחת באחד מגיבורי הסיפור – הנסיך השחור – שחי בעולם שבו להכות ולפגוע במשרת זו הדרך הנורמלית והיחידה לחיות. בספר יש גם הרבה מאד אלימות אבל בלי הרבה פירוט גרפי. תוכלו למצוא משפטים כמו “הם בעטו בו והיכו אותו עד שאיבד הכרה”, אבל בלי לקרוא ממש פירוט גרפי של איברים מדממים (או יותר גרוע).

אם לא הייתי יודעת שמדובר בחידוש של ספר קלאסיקה, הייתי חושבת שהספר נכתב בעקבות השבעה באוקטובר. בספר מתואר כל כך יפה ההלם של הטובים כשהם נחשפים לכך שיש אנשים שהם פשוט אכזריים בלי סיבה, ונהנים מלהכאיב לאחרים. ומהצד השני, מתואר גם הסבל של הטובים כשהם נאלצים להשתמש ברוע בעצמם (למשל ציד חיות, שהוא דבר אסור בארץ הטוב) על מנת לשרוד ולהגן על עצמם. הספר מעורר לא מעט שאלות מוסריות וחשובות על הגבול בין רוע לשמו לבין רוע הכרחי, שאלה מוסרית שמלווה אותנו מאז קום המדינה, ובמיוחד בשנה האחרונה. ובמקביל – גם על שאלת הטוב המוחלט, שככל דבר קיצוני, היא בעייתית.

למרות שבספר יש הרבה מאד רוע ודמויות רעות, הוא עדיין מלא באור ותקווה, ולמרות שהוא יצא לפני 40 שנה (!) – הוא רלוונטי מתמיד. בעריכה המחודשת עשו גם עבודה טובה בהתאמת השפה לימינו, ולא מרגישים שמדובר בספר שנכתב לפני הרבה שנים.

את הספר מלווים האיורים של שקד יטיב. האיורים ממש מרגישים דינמיים ומלאי חיים ומתאימים מאד לסצנות המותחות.

הסוף של הספר היה לי קצת תמים ומהיר מדי, אבל בכל זאת מדובר בספר נוער, לא במציאות…

טריגרים ותכנים רגישים

חטיפת הנסיכה. אזכורים של נשים קודמות שנחטפו לארץ המערב. איומים חוזרים בהוצאה להורג, אזכורים של אנשים שהוצאו להורג בתליה.

אלימות, והרבה, מכל הסוגים – מכות, חרבות, ציד בחץ וקשת, חיתוכים בסכין, שיסוף גרון (אין פירוט גרפי מעבר לזה), חיתוך הכתר מראשו של הדרקון.

יש דמות די חשובה שמתה במהלך הספר. שורפים את הגופה ומפזרים את האפר.

בגלל ריבוי האכזריות והאלימות שבספר, הוא מתאים כנראה יותר לסוף יסודי ומעלה, תלוי כמובן מה רגילים לקרוא וכמה רגישים. מומלץ גם למבוגרים.

הוצאת כתר | 255 עמ’ | עריכה: איתמר אורלב ומיכל פז-קלפ | איורים: שקד יטיב