קולטר שו הוא משהו שבין חוקר פרטי לצייד ראשים – הוא מוצא נעדרים שיש עבורם פרס כספי. הוא מצליח למצוא נערה שנעלמה, ואז מגלה שהיא היתה רק ראשונה בסדרת חטיפות שמאחוריהן עומד מישהו שחוטף אנשים לפי שלבי משחק וידאו מסויים. הוא משתף פעולה עם המשטרה וביחד הם מנסים לפתור את התעלומה ולהציל את החטופים.

ההרגשה היא שהסופר ניסה ליצור דמות ראשית שהיא חיקוי של ג’ק ריצ’ר עם שינויים, מין אדם בודד ללא משפחה עם הרבה ניסיון רלוונטי למקצוע שלו (כלי נשק, הישרדות), אבל קולטר הוא פשוט לא ריצ’ר. גם מי שלא עף על ספרים של לי צ’יילד כי הם ממוחזרים, יכול להודות שקל להתחבר לדמות של ריצ’ר. אנחנו פשוט אוהבים אותו. קולטר לא נותן לנו את אותה תחושה, ולא הרגשתי שום הזדהות עם הגיבור.

הספר הוא כנראה ראשון מתוך סדרה או סדרה עתידית, כי במקביל לעלילה הראשית קולטר מנסה גם לגלות את האמת לגבי אירוע מהעבר שלו, אבל אנחנו לא מגלים את כל התשובות בספר הזה אלא יש הכנה לספר הבא, מה שגורם לזה שה’עניין’ בעלילה הצדדית נמתח כמו מסטיק לאורך הספר.

העלילה מרגישה מאד גנרית, עם טוויסטים גנרים. גם אם לא תקלטו מראש מי הפושע האמיתי, כשיתברר לכם מי הוא אתם כנראה לא תיפלו מהרגליים אלא תגידו ‘אה טוב, אבל כזה טוויסט ראינו באלף ספרי מתח אחרים’.

לא הכל בספר מאד הגיוני וריאלי (כולל פתרון התעלומה, בעיני) ובתכלס אם זה היה מעובד לסרט זה כנראה היה הרבה הרבה יותר מוצלח. לא שובר קופות, אבל סרט מתח חביב עם חטיפות, מתח ואקשן. היו מורידים מלא מלא מלל מיותר (לא, לא מעניין אותי מה הוא אוכל לארוחת בוקר, כי הגיבור הראשי לא מעניין בכלל), שמים דגש על משחקי הווידאו או הכימיה בין הדמויות (כי לחלק מהדמויות באמת יש פוטנציאל!) , והיה יוצא סרט מתח נחמד להעביר בו את הזמן בטיסה או יום מחלה.

שורה תחתונה – לא ספר המתח הכי גרוע שקראתי אבל בהחלט לא מהטובים, וכנראה לא ארגיש עניין מיוחד לקרוא את הספר הבא אם/כשיצא.