שירת הקוקייה [אהבתי מאד]

שירת הקוקייה / פרנסס הרדינג

טריס בת ה11 מתעוררת מבולבלת. הזכרונות שלה חוזרים אלי בשברים וחתיכות אבל הכל מרגיש מוזר, לא במקום. גם אחותה פן בת ה9 שונאת אותה ולא מוכנה להתקרב אליה. ההורים שלה סיפרו לה שהיא בוודאי חולה, מתאוששת מהלילה של אתמול – אחרי שככל הנראה נפלה לנהר והגיעה הביתה רטובה ורועדת. טריס מנסה להבין מה באמת קרה ולמה שום דבר לא מסתדר.

שירת הקוקיה הוא ספר מתח-פנטזיה אורבנית, אבל בעיני גם אימה, למרות שבן ה13 שלי טען בתוקף שהוא לא היה מפחיד בכלל. זו לא אימה של ליצנים מפחידים שצועקים בו מאחורה וגם לא אימה של מסורים מדממים ואיברים כרותים. זה אימה של על טבעי ויצורים מאיימים, בובות זזות ומספריים תוקפניות, של חוסר ודאות וחוסר ביטחון.

הספר היה מטלטל, לופת. הייתי חייבת לעשות בו הפסקות ועצירות כדי לנשום, ועדיין סיימתי אותו תוך יממה אחת (כן, עם ארבעה ילדים ברקע). הספר מיוחד ושונה, לא רק בגלל בחירת העלילה הלא שגרתית ומה שאנחנו מגלים על טריס, אלא גם בגלל כל המורכבות שבספר. אף דמות היא לא שחור ולבן. אין פה רעים וטובים. גם הדמויות הקלאסיות לא מגלמות את התפקיד הקלאסי שלהן והכל מתערבב, הקווים מיטשטשים, וכשבאמצע הספר מבינים שלספר יכולים להיות שני סופים שלשניהם משמעות איומה, אנחנו מבינים שלא בטוח שנעדיף דווקא את הסוף ה”קלאסי” והצפוי.

אני עורכת ומוחקת, עורכת ומוחקת, רוצה לכתוב עוד אבל כל פרט נוסף פשוט יהרוס.

הכתיבה של הרדינג יפהפיה וסוחפת (גם בספר הנהדר הקודם שלה – עץ השקרים), ויאמר לזכות המתרגמת ורד טוכטרמן שזה נשמר בתרגום.
הכריכה מהפנטת ורק אחרי סיום הספר מצליחים להבין את כל הפרטים שמתחבאים בה ואת הגאונות שבה.

הספר מיועד לחטיבה ומעלה לפי האתר של עוץ – הוצאת ספרים , אבל לגמרי גם למבוגרים.