הנסיכה הקסומה / ויליאם גולדמן
לפני כמה שנים החלטתי להשלים חור בהשכלה ולראות סופסוף את הסרט הנסיכה הקסומה שהיווה בסיס לכל כך הרבה קטצ’פרייז, רפרנסים וממים. התייאשתי אחרי 20 דקות מרוב שיעמום.
אחרי כמה שנים ניסיתי שוב. הפעם שרדתי עד סוף הסרט. הוא היה חביב, אבל מיושן מאד ותיאטרלי מדי בעיני.
לפני כמה שבועות נתקלתי בספריה במקרה בספר של הנסיכה הקסומה, אחרי שיצא לי לשמוע על כמה וכמה אנשים בסביבתי שקראו אותו, אז החלטתי לנסות.
ואז הבנתי שהסרט לעומת הספר פשוט ממש ממש טוב.
הספר הוא אחד הגרועים שקראתי. הוא מייגע ומתיש וחופר.
יש לו 3 (!!!) הקדמות – אחת מקורית, אחת לכבוד 25 שנה לספר, ואחת לכבוד ה50. ההקדמות מלאות בסיפורים אישיים של המחבר, שמתברר שהם כולם מזוייפים מהתחלה עד הסוף. הוא מספר על אשתו הלן ועל הבן שלו ועל ארץ פלורין – כולם מומצאים. לפי ויקיפדיה הוא בכלל היה נשוי לאישה בשם אלינוי והיו לו שתי בנות, וארץ פלורין היא הארץ בה מתרחש הסיפור הנסיכה הקסומה והיא לא קיימת בכלל במציאות.
אחרי החפירה ההזויה בהקדמות שבה הסופר איבד מבחינתי כל קמצוץ של אמון, חשבתי שיתחיל הסיפור המעניין, אבל גם אז לא.
זוכרים שהסרט מתחיל בסבא שמספר סיפור לנכד שלו? מין מטא-סיפור שכזה, שעוטף את העלילה? גם בספר זה כך. הסופר חופר שעות על כך שהנסיכה הקסומה הוא סיפור שהוא כביכול קיצר מתוך ספר מקור של סופר אחר (“מורגנשטיין”. גם הוא כמובן מומצא), שאביו הקריא לו כשהיה ילד. חצי מהספר זה רק חפירות על גבי חפירות שהוא מספר על הקטעים שהוא הוריד מהסיפור המקורי לטובת הקוראים – כולל פרק שלם שרק מפרט את כל הדברים שהוא קיצץ מאותו פרק 🤦♀️
בסופו של דבר, בסרט החליטו להשאיר רק את הקטעים המעניינים – דרמה, רומנטיקה והומור, וטוב שכך. כי הספר פשוט נוראי. כן, אני יודעת שהרבה אנשים אהבו את הספר וכל החפירות האלה היו מצחיקות אבל בשבילי זה היה סבל.
הספר בהחלט לא מיועד לילדים, ומכיל פה ושם התייחסויות מיניות (שכמובן לא נכללות בסרט). ובינינו, גם למבוגרים אני ממליצה לוותר.
אולי צריך להגיע לנסיכה הקסומה בגיל יותר צעיר…
הילדים שלי מאוד התלהבו כשראו את הסרט (עם כל הנוסטלגיה שלי), אבל הם היו בגיל 10-12.
לגבי הספר – הוא באמת מתאים (לדעתי) רק למי שראה את הסרט והתלהב.
בדיעבד, קצת הפריע לי שהוא המציא סיפור מסגרת פיקטיבי לגמרי גם על עצמו (על פיקטיביות הספר של מורגנשטרן ידעתי כבר שנים קודם) והיו קטעים שריפרפתי עליהם, אבל- כנראה בגלל הנוסטלגיה – אותי הוא הצחיק ממש.
כן, אני לחלוטין בדעת מיעוט פה… אם סיפור המסגרת היה אמיתי, או שהיה ברור מלכתחילה שהוא פיקטיבי, כנראה שהייתי מתחברת יותר.