המטופלת השקטה / אלכס מיכאלידס
בשנה האחרונה הפייסבוק היה די מפוצץ בסקירות והמלצות על הספר הזה ואני מודה שהסתקרנתי. לפני כמה שבועות בטעות ראיתי חצי-ספוילר על הספר, והסתקרנתי עוד יותר כי רציתי לדעת אם הבנתי את הספוילר נכון. ואז כשחברה הציעה להשאיל לי אותו, ממש שמחתי.
יריות נשמעות בתוך בית. השכנה מגיעה תוך כמה דקות, ומוצאת את אלישיה ברנסון מוכתמת בדם, עומדת ליד בעלה הקשור והמת. לצידה רובה עם טביעות האצבעות שלה. אשמתה של אלישיה לא ממש מוטלת בספק, אבל התעלומה העוד יותר מעניינת היא שאלישיה מאותו רגע פשוט מפסיקה לדבר. היא לא מנסה להסביר אם היא אשמה או לא, וגם לא למה רצחה את בעלה. במקום ללכת לכלא היא מאושפזת במוסד פסיכיאטרי מתאים. לאחר כמה שנים מצטרף לצוות תיאו פייבר – פסיכולוג משפטי שמוקסם מהמקרה של אלישיה ומרגיש מחוייב לגרום לה לדבר.
הספר כתוב משתי נקודות מבט שמתחלפות לסירוגין: אחת היא נקודת המבט של אלישיה, לא בהווה אלא בעבר – מתוך יומן שהיא כתבה באותה תקופה. והשניה היא של תיאו הפסיכולוג.
הספר כמו שהבטיחו לי – מותח ומפתיע. הוא כתוב טוב. האורך שלו ממוצע ומתאים לספרי מתח (336 עמודים), והוא לא מרגיש מרוח בשום שלב. גם כשנכנסים לפירוט קטעים שמרגישים לא רלוונטים כמו החיים האישיים של המספר, הם הופכים רלוונטים בהמשך. הספר שומר על רמת מתח ועלילה די מהירה, ולא פלא שסיימתי אותו ביממה אחת.
תיאו הרגיש לי מאד כמו רות – גיבורת הספר של “אם טובה דיה”, פסיכולוגית (או פסיכיאטרית במקרה שלה) שמעורבת רגשית עם המטופל/ת יותר ממה שצריך ומאבדת את הגבולות המקצועיים בטיפול.
היומן של אלישיה מאד הזכיר לי את הספר “נעלמת” וכל הזמן תהיתי האם להאמין לה או לא.
אבל למרות שלספר הזה יש את כל הפרמטרים להיות ספר מתח מעולה-נפלא (והוא באמת הצליח מאד לפי איך שזה נראה), אצלי הוא נפל בגלל פרמטר אחר – הוא הזכיר לי גם ספר שלישי, מפורסם והרבה יותר ישן, עם טוויסט זהה – אבל שמבוצע בצורה הרבה יותר טובה לטעמי לעומת הספר הזה. ובגלל זה בסוף התאכזבתי. האמת שגם החצי ספוילר שהיה לי בהתחלה תרם לזה, דווקא בגלל שלא הצלחתי להבין במהלך העלילה איך הספוילר הזה יתכן ואולי פירשתי אותו לא נכון. ולכן כשהגיע הטוויסט הרגשתי קצת מרומה (רמז: אחת המילים שכתבתי בתיאור הספר למעלה, היא שקר), וגם הרגשתי שהיו ניואנסים קטנים במהלך העלילה שהיו לא מספיק אמינים בשביל לתמוך בטוויסט.
אבל זו כנראה רק החוויה האישית שלי. כי מכל בחינה אחרת, הספר באמת היה נהדר.