המדריך לגבירה חובבת השערוריות / סופי אירווין
כשהוצאת הכורסא הציעה לי את הספר לקריאה מוקדמת (עותק ARC) התלבטתי. את הספר הקודם של הסופרת לא יצא לי לקרוא, ובאופן כללי אני לא כל כך חובבת של ספרים רומנטים, או של רומנים היסטורים, קל וחומר השילוב ביניהם. מצד שני הוא כן הצליח לסקרן אותי, ואני משתדלת בשנה האחרונה להתנסות בכל מיני ספרים בז’אנרים שונים והיו גם כמה קומדיות רומנטיות שכן אהבתי, אז הסכמתי לנסות.
על מה הספר?
השנה היא 1819. אלייזה היתה נערה צייתנית בת 17 כשחיתנו אותה עם הרוזן סאמרסט שמבוגר ממנה פי 2. מתוך הרצון וצורך לכבד את המשפחה, היא ויתרה על נער חלומותיה והעבירה עשר שנים בייאוש ותסכול, כשאפילו ילד היא לא מצליחה להביא לעולם. בגיל 27 הופכת לאלמנה ויורשת חלק לא קטן מהנכסים של בעלה, בתנאי אחד: שהיא תתנהג בצורה נאותה. טוב, זה לא ממש בעיה כי אלייזה היא בחורה די אפורה ומשעממת, צייתנית וכנועה, היא האחרונה להקים שערוריות! אבל כשמרגרט (בת דודה וחברתה הטובה ביותר) משכנעת אותה לנצל את החופש והכסף שנפלו עליה כדי לצאת קצת מהשגרה, אלייזה מגלה שלחיים יש טעם, וכשאהובה מהעבר מופיע, היא מתחילה לתהות אם יש סיכוי שהוא יסלח לה…
מה חשבתי עליו?
נקפוץ רגע לסוף: באופן מפתיע אהבתי את הספר וסיימתי אותו בערב אחד! וגם עשה לי חשק ממש גדול לקרוא את הספר הקודם שלה (המדריך לעלמה רודפת הממון).
קודם כל, הוא באמת היה משעשע כמו שהבטיחו לי. היו בו המון דיאלוגים שנונים, ירידות וציניות שהייתי מתה להיות זבוב על הקיר ולראות את השיחות האלה בלייב. הספר היה ממש קליל וכיפי והדמויות מעולות. הוא גם נתן לי קצת וייבים של הספרים של גברת מארפל (אגתה כריסטי) – לא מצד הבלשות, שאין בספר הזה, אלא באוסף הדמויות הבריטיות המגוונות שמתאספות בעיירה אחת – המבוגרת הרכלנית, הבעל השתקן או הנערה התמימה, וכל הסיטואציות המשעשעות שנוצרות מההתנגשות ביניהם.
דבר שני, הסיפור הרגיש לי אמין. הסיפור הרומנטי מתפתח בצורה הדרגתית שבנויה על רגשות מורכבים מאד של כל הצדדים. ולא רק זה, אלא שהספר הצליח להפתיע אותי. למרות שכל ספר רומנטיקה נופל לקלישאות וטרופים מוכרים – והספר הזה לא יוצא מן הכלל – עדיין היה בו טוויסט שתפס אותי לא מוכנה בכלל, ושדרג את הספר בכמה רמות למעלה.
דבר שלישי – הדמויות של אלייזה ומרגרט. אנחנו רגילים בספרים כאלה או לגיבורה רומנטית שכובשים את הלב שלה תוך דקה, או לגיבורה חזקה שלא שמה על אף אחד ומשחקת אותה קשה להשגה. אלייזה היא לא זה ולא זה. בתחילת הספר היא דמות אפורה, “חסרת אופי” כמו שכינה אותה האחיין של הרוזן. היא כנועה, מפחדת, צייתנית, שהתרגלה כל חייה לרצות אחרים ולא לחשוב על מה היא עצמה רוצה. אלייזה מתפתחת מול עינינו בצורה כל כך יפה, עם התמיכה והדחיפה של מרגרט, שהיא ההפך הגמור מאלייזה. ואם כבר מרגרט – תקשיבו, כל אחת צריכה מרגרט כזאת בחייה. איזו דמות מצויינת, מגיע לה ספין אוף משלה.
טריגרים ותכנים רגישים
נראה לי שאין כלום! הספר מתרחש בתחילת 1800 – תקופה שבה לגבר ואישה בקושי מותר לדבר ביחידות. אז אין בספר שום דבר גרפי מעבר לנשיקה, או אולי טיפונת רמיזות. אפילו הקללות הן מקסימום “לכל הרוחות”, כיאה לגבירות ממעמד גבוה…
הוצאת הכורסא | 361 עמ’ | תרגום: כנרת היגינס-דוידי | מרץ 2024