האישה בחלון [אהבתי]

האישה בחלון [אהבתי]

תגיות:
האישה בחלון / א. ג’. פין
ד”ר אנה פוקס, פסיכולוגית ילדים לשעבר, סובלת כבר 10 חודשים מאגורפוביה – פחד לצאת מהבית. היא מסוגרת בביתה, כשבעבודות קטנות ופינוי זבל מסייע לה הדייר שחי בדירת המרתף. היא מנסה למלא את הימים האפורים שלה בעיסוקים שונים, בין השאר גם בריגול אחרי השכנים – שמהווה את הדבר הכי קרוב שיש לה לחברה.
כשמגיעים שכנים חדשים לבית ממול, היא מתחילה לחשוד שלא הכל שם מתפקד כמו שצריך, ויום אחד החשדות שלה מתאמתים. הבעיה היא שאף אחד לא מאמין לה: אנה חיה על תרופות עם תופעות לוואי של הזיות, שאותן היא נוטלת בניגוד להוראות עם הרבה מאד אלכוהול. היא בודדה, שיכורה, דכאונית ומנותקת מכולם, ואין שום ראיה אמיתית שתתמוך במה שהיא טוענת.
הספר מתחיל באקספוזיציה די ארוכה שבה אנחנו מכירים את אנה ואורח החיים שלה. הפגישות הקבועות שלה עם הפיזיוטרפיסטית, הפסיכולוג והמורה לצרפתית, השכנים מסביבה וגם פלאשבקים למה שהביא אותה למצב הנוכחי. רק בערך בשליש של הספר מתרחש הפשע שאנה רואה (כביכול) דרך החלון והאירועים מתחילים לסחוף באמת. זה לא שאפשר לדלג על השליש הראשון – הוא בהחלט חשוב להמשך הספר, להבנת הדמויות, הרקע, והסיפור של אנה. אבל המתח האמיתי מתחיל בערך אחרי שליש ספר.
מהרגע שהתחיל המתח, פשוט לא יכולתי לעצור את הקריאה. הצלחתי לנחש כמה דברים נכונים מתוך הסיפור המורכב ועדיין הייתי במתח כל הספר לראות אם אני צודקת או לא. הספר הוא מותחן פסיכולוגי מרתק שמזגזג בין דמיון למציאות, בין אמת לשקר, בין דיכאון לרצון לחיות ולשרוד.
אם הספר מזכיר לכם קצת את “חלון אחורי” של היצ’קוק – זה מכוון לחלוטין וגם מתייחסים לזה בספר. אנה אוהבת מאד לראות סרטים ישנים בשחור לבן, בדגש על היצ’קוק, והרפרנסים לסרטים שזורים לאורך כל הספר.
הספר יצא בעברית ב2018, אבל יצא במהדורה מחודשת עם עטיפת הסרט שיצא בשנה האחרונה בכיכובה של איימי אדמס. מצד אחד ממש בא לי לראות אותו כי הספר מעולה וכי זו איימי אדמס, מצד שני הוא קיבל ציון ממש גרוע ב IMDB ונשמע שהביקורות קוטלות 🙁
כנרת זמורה דביר | 2018 | 496 עמ’ | מאנגלית: אביגיל בורשטיין

כתיבת תגובה