גבירה וערפל [אהבתי]

גבירה וערפל

גבירה וערפל / אודליה גולדמן

על מה הספר?

הגבירה השחורה היא שודדת הים הכי מפורסמת, מפחידה ומסתורית, אבל אז קורה הבלתי אפשרי והיא נתפסת. בתמורה לחנינה, היא מובילה את הנסיך למשאול – אי המשאלות האגדי – על מנת שיבקש את המשאלה שלו. במקביל אנחנו מבינים את סיפור הרקע של הגבירה ושל הנסיך.

מה חשבתי עליו?

קשה לדבר על הספר הזה בלי ספוילרים. בניגוד לספרים אחרים שיש בהם תבנית מאד ברורה כמו גיבור שיוצא למסע מלחמה מול הנבל, גבירה וערפל לא הולך לפי שום תבנית ושום מוסכמה, וכאן בהחלט אני יכולה להבין את מי שהשווה את הספר לדיאנה ווין ג’ונס. לא היה לי שום מושג לאן הסיפור ילך ואיך הוא יתקדם ומה הכוונות הנסתרות של הגבירה. הייתי מרותקת לספר ונתתי לו להוביל אותי בפיתולי העלילה.

הגיבורה של גבירה וערפל היא גיבורה ואנטי-גיבורה ביחד. יש לה צדדים רעים – היא שודדת ים ופושעת, ומאמינה בכל לבה שזה מוסרי לחלוטין. אבל יש לה גם צדדים טובים, ופשוט אי אפשר שלא לאהוב אותה. גם שאר הדמויות בספר מורכבות – הקפטן השיכור שנותן לאווי את הזדמנות חייה, הנסיך שחי בצלו של אחיו, אבל הדמות המשנית האהובה עלי היתה ללא ספק פלאטש, דמות מיוחדת ומקורית שהשתלבה בעלילה בצורה מצויינת. גם את דארן חיבבתי מאד.

הכתיבה של הספר יפהפיה, וממש מרגישים שכל מילה נבחרה בקפידה (תחשבו רגע על המילה משאוֹל!). דיאלוגים שנראים אחרת לגמרי בקריאה שניה, מטאפורות עדינות ומחושבות וסלנג מתוחכם. יש משפטים שקראתי שוב ושוב רק כדי להתענג עליהם ולהשתאות ממלאכת המחשבת שנעשתה שם.

“לא”, נהמה אליו מיד. היא הרגישה שהכעס הולך וגואה בה ללא שליטה. “נ’לא צריכה ת’עזרה שלך,” נופפה לכיוונו בפטיש וכמעט חבטה את כל הכעס שלה ישר בפרצופו. (ע’ 24)

“אז זה לא נכון?” הוא נעמד קרוב אליה, כך שרעש הפטיש לא יפריע לשיחה. פנים אל פנים. קרוב מדי. היא הרגישה את הלב שלה, כמו פטיש אנושי, הולם בחזה שוב ושוב מסמרי עבר. היא התכופפה והוסיפה מסמרים בכמה קרשים בחלק התחתון של הסירה, שהיו כבר מזמן מחוברים היטב. (עמ’ 27)

העולם שבספר הוא עשיר – יש בו מקומות, כללים, שמות עקביים, אגדות, תרבויות, שפות. יש בו סלנג, ניבים ומבטאים. יש פתגמים, אמונות וקמעות. כל זה מקופל בתוך 300 עמודים בסך הכל. אודליה מצליחה להכניס אותנו לעולם בבת אחת, בלי אקספוזיציה מתישה ונאומים ארוכים שהמטרה היחידה שלהם היא ללמד אותנו על העולם, ובלי לדחוף אותנו לעלילה בהרגשה שאנחנו לא מבינים כלום. כשמוזכר שם של מקום, ברור לנו שזה שם של מקום, ואיכשהו יש אווירה כאילו אנחנו מכירים את המקום הזה כבר מזמן. כשמוזכר שם של מאכל, קל לנו לדמיין אותו. וגם אם מוזכר איזה סלנג לא ברור – אז זה בסדר, כי גם הגיבורה לא מבינה אותו אז אנחנו יודעים שנבין בהמשך.

“את נכנסת לגרון של א’קפטן שלנו ביום טוב, זה מה שקרה,” אמר והביט באווי כמו שמביטים בכסא שבור. “לו’דע מה הוא חושב שיש לך גאוטה. קצת רופף עכשיו, הקפטן שלנו. לא הייתי פותח מפרש אם היית את, הא?” אווי לא ידעה מה לומר, במיוחד כי לא הבינה חצי ממה שאמר. (עמ’ 53)

לקראת הסוף הייתי כבר ממש על קוצים – מתי ואיך הנסיך יגלה את מה שהקוראים כבר יודעים? איך הוא יגיב? רק הסוף היה לי קצת פתוח מדי, בגלל שאני מאד אוהבת סופים מאד סגורים וטובים. מה שאומר שאני ממש ממש מבקשת ספר המשך!

באופן כללי הספר ברמה ממש גבוהה ומוקפדת, מהכתיבה ועד בניית העולם, ולמרות הרתיעה שלי מספרי מקור שלא תמיד עומדים בסטנדרטים – הספר הוא לחלוטין לא ישראלי באווירה שלו, ולא נופל ברמתו מספרי פנטזיה מתורגמים.

טריגרים ותכנים רגישים

לאיזה גיל הספר מתאים? זו שאלה מצויינת וקשה לענות עליה. קודם כל – הוא מתאים לחלוטין למבוגרים ונוער בוגר. ההתלבטות שלי היא יותר לגבי גיל צעיר.

מבחינה מינית הוא נקי לחלוטין. גם קללות אין.

מבחינת אלימות – זה על שודדי ים אז יש אזכורי קרבות, בעיקר דקירות סכין, אבל ממש לא שום דבר גרפי מזעזע, ושום דבר לא יותר אלים מספרים אחרים לגילאי 10.

כך שמבחינה טכנית, בספר אין שום דבר מיני, אלים או מפחיד מדי לגיל 10 בהשוואה לספרים אחרים כמו פרסי ג’קסון. מצד שני, יש בספר הזה משהו הרבה יותר בוגר ומורכב. אני חושבת שמי שיקרא את הספר בגיל צעיר מדי פשוט לא יבין הרבה מהמורכבות ומהרבדים שלו וזה יעבור לו מעל הראש ויתפספס, וחבל.

לכן אני מצטרפת להגדרה של ההוצאה וחושבת שהספר יתאים יותר לגיל 14+, תלוי בבגרות של הילד/ה. יש בהחלט כאלה שיוכלו לקרוא גם קודם.


ידיעות ספרים | 368 עמ’ | עריכה: ורד זינגר | ינואר 2023


רכישת הספר בהנחה:

לרכישה באתר דני ספרים לחצו כאן. לקבלת 10% הנחה יש להוסיף את קוד הקופון realbooks באתר דני ספרים.
לרכישה באתר בוקמי לחצו כאן. לקבלת 10% הנחה יש להוסיף את קוד הקופון realbooks באתר בוקמי.

כתיבת תגובה

לפוסט הזה יש 5 תגובות

  1. חתול

    סיימתי לקרוא (בין השאר בעקבות ההמלצה שלך) ודי התאכזבתי. הסיפור צפוי לחלוטין, כל הזמן חיכיתי שתהיה איזו הפתעה וכשהגעתי לסוף הבנתי שאין כזו.
    חוץ מאווי, רוב הדמויות די שטוחות, כולל הנסיך שאמור להיות דמות משמעותית.
    הכתיבה כן טובה וקולחת, אבל לא הספיקה לי כדי לאהוב את הספר.

    1. tamarhp

      איזה באסה. אני מאד אהבתי את הספר. אבל כמובן כל אחד והחוויה שלו…

  2. מ.

    גבירה וערפל ספר מבריק, מלא רגש, חכמה, הגות, דמיון. אהבתי את הדמויות, המפנים בעלילה, העולם הבדיוני האמיתי כל כך, התפרים העדינים והמדוייקים.
    היה אפילו רגע שכאב מאד.

  3. פנינה

    וואווווו תודה עכשיו התחלתי לקרוא אבל את אמרת כל מילה נכונה את גאוןןןן

    1. Tamar Gur

      תודה!! סיימת את הספר? מה חשבת עליו?