ברוח הזאת / אשרת קוטלר
מיה נמצאת במשבר – אביה בבית חולים עם דמנציה, אדם חצי זר טופל עליה האשמות שקריות, בעבודה לוחצים עליה לחזור – וכל מה שהיא רוצה זה לברוח מהכל. גם מקס נמצא במשבר – הוא עדיין סוחב איתו טראומה מנערותו, שמשפיעה עדיין על חייו היום ועל הקושי שלו ביצירת זוגיות. כל אחד מהם יוצא למסע של חיפוש וגילוי עצמי, בלי לדעת שחלק מהריפוי יתגלה דווקא אחד אצל השני.
“ברוח הזאת” הוא ספרה הרביעי של אשרת קוטלר. לא קראתי את הקודמים, וזו פעם ראשונה שיצא לי לקרוא את הכתיבה שלה – והופתעתי לטובה ממש. אשרת מצליחה ליצור סיפור עם שתי דמויות שקל להזדהות איתן ולהבין מה עובר עליהן, ולמרות ששתיהן שונות ומגיעות מרקעים שונים – יש הקבלות מאד מעניינות ביניהן.
הכתיבה סוחפת ומרתקת. בחלקים מסויימים היא ממש פיוטית ומרשימה אבל לא נופלת לקלישאות חסרות טעם. מרגישים מאד שמדובר בספר בשל ולא בכתיבה בוסרית.
“אל תשחקי איתי יותר היום, הפילה תחינתה בפני מי שנהפכה בחודש האחרון לבת שיח. רק תני לי לעגון בנחת ואז תשחקי בים כאוות נפשך. רק עגינה אחת שקטה, בבקשה. זה היה דיאלוג, היא היתה בטוחה בכך. אחרי חודש על הים ידעה בוודאות שאפשר לדבר אל הרוח, ואם מקשיבים היטב, בסופו של דבר מתקבלת תשובה.”
הספר עובר בין ישראל, פריז, יוון והים עצמו. בספר יש הרבה מושגים ימיים וממש אפשר להרגיש את הרוח בפנים וריח הים כשקוראים אותו, ולהרגיש את האהבה של אשרת לים ולשייט – דבר שהיא עושה כמעט כל הזמן בשנים האחרונות.
“ברוח הזאת” הוא ספר פרוזה סוחף, ובמידה מסויימת מאד רוחני. הוא על התגלות פנימית ואמונה – לא אמונה ספציפית או דת מסויימת, אלא אמונה רוחנית שכל אחד יוכל לקחת לכיוון שהוא מתחבר אליו – לאלוקים, לטבע, או לכל דבר אחר, גם אם זה לעצמך הפנימי.
ידיעות ספרים שאוהבים | 225 עמ’ | יולי 2021