ביום שיגמר הכסף

ביום שיגמר הכסף / יותם טולוב Yotam Tolub
כשתום היה בן 6, אביו נהרג בתאונת דרכים. כמה שנים אחר כך, אמא שלו בזוגיות חדשה עם צביקה – שמביא למשפחה את בנו גור, שגדול מתום בשנתיים. גור ותום לא מסתדרים אחד עם השני, הם די הפכים. אבל דבר אחד משותף ביניהם: שניהם לא באמת רוצים את הזוגיות החדשה הזו בין ההורים שלהם. במקביל, תום בן ה12 מקבל פתאום סמסים קוליים מהמספר הישן של אבא שלו, והוא חושד שיש סיכוי שאבא שלו עדיין בחיים.
הספר מחולק לשני חלקים. החלק הראשון הוא ההתבגרות של תום וגור, ושיתוף הפעולה המאולץ והמוזר שנוצר ביניהם – שני מתבגרים שונים מרקעים שונים, שמאחדים כוחות בלית ברירה. החלק השני קופץ לא מעט שנים קדימה ומכניס לסיפור גם את ליבי, אחותו של תום, ובעזרת שיטות כתיבה שונות (כמו מכתבים) אנחנו מגלים מה קרה בשנים האלו שבין החלק הראשון לשני.
הכתיבה של יותם טולוב מדהימה. מנקודת המבט של תום בן ה11-12 הוא מצליח לתאר את העולם, את מערכות היחסים סביבו, את הרגשות שלו – בצורה מפעימה. ממש רציתי להביא כאן ציטוטים אבל חלקם ארוכים מדי וחלקם קשה להבין בלי ההקשר המלא, אז תצטרכו פשוט לסמוך עלי.
למרות שהחלק השני ממשיך את הראשון, אופן הכתיבה משתנה ומקבלים גם את הזוויות של גור וליבי, עם הרבה מאד מטא סביב כתיבה. הם יודעים שתום כותב את כל מה שעבר עליהם (מה שבעצם כביכול הפך לספר הזה) ומתערבים לו בכתיבה, מתקנים לו דברים, אומרים לו שיש דברים שהוא לא זוכר טוב או השמיט, וגם משלימים לו פערים בחלקים שהוא לא היה נוכח. בעיני זה היה מרתק, גם אם קצת מבלבל לפעמים להבין מה קרה באמת ומה תום השלים מהדמיון וחופש היצירה.
הדמויות בספר נהדרות. אבל ממש. לא רק תום וגור, אלא כל מי שסביבם: גרשון השכן שמתפקד כדוד תומך, נאוה אשתו – הרכלנית של השכונה אבל נשמה אמיתית (“אם אתה מחליט לברוח מהבית אתה עובר דרכי, יש לי תמיד שניצלים במקפיא. אתה לא בורח מכאן בלי תיק מלא בשניצלים שלי”), ועוד. הסצנה בה גרשון ותום מנסים בכל הכוח להוכיח שצביקה לא באמת ראוי להיות האבא החדש של תום – היא אחת מהסצנות המעולות שקראתי.
הדבר היחיד שפחות אהבתי הוא משהו שהוא לא ספציפי בספר הזה אלא בפרוזה באופן כללי, ואחת הסיבות שאני כמעט לא קוראת ספרי פרוזה: חסרה לי מאד המסגרת של הספר. בספרי מתח הספר נפתח בפשע ומסתיים בפתרון התעלומה, ולשם חותר הסיפור. בקומדיה רומנטית כמעט תמיד הספר יסתיים ב”והם חיו באושר ואושר” כלשהו והספר יעקוב איך שני האנשים הזרים / האויבים / הידידים הפכו לזוג. אבל בפרוזה – במיוחד פרוזה ישראלית – אין מסגרת קבועה כזו, וחוסר הידיעה לאן הסיפור מוביל או מנסה להוביל, קצת מקשה עלי לנווט את הציפיות שלי מהתקדמות העלילה ומסוף הספר. גם הרגשתי שהחלק הראשון מסתובב יותר סביב גיל ההתבגרות, ההתמודדות עם הזוגיות החדשה וגם האשמה שלו סביב המוות של אביו, והחלק השני עובר להתמקד הרבה יותר בנושא אחר לגמרי (שאני לא רוצה לספיילר), והמעבר החד קצת היה מוזר לי. אבל – שוב – זו אני, כי אני לא רגילה לפרוזה ישראלית. אני מניחה שלאחרים זה לא יפריע.
מבחינת תכנים וטריגרים: למיטב זכרוני אין בספר משהו מיני (ואם כן אז שולי מספיק כדי שלא אזכור). יש מוות, אובדן הורה, התעללות בחסרי ישע.
ומשהו קטן נוסף: לפי תקציר הספר שמתמקד משום מה דווקא בסמס הקולי שתום קיבל – תהיתי אם מדובר בספר מתח-תעלומה, או אולי אפילו מד”ב. אבל לא. זה ספר פרוזה לכל דבר, קחו בחשבון.
את הספר קיבלתי כחלק מפרוייקט שיזם יותם ובו הוא מחלק ספרים לאנשים שונים במטרה שהם יקראו ויעבירו הלאה עד שמגיעים ל10 איש. את הספר כמובן אעביר הלאה לקורא/ת הבא/ה שימשיכו את השרשרת.
עם הספר הגיעו גם מגנטים מהממים עם ציטוטים מתוך הספר. כל אחד בשרשרת בוחר לעצמו מגנט ומעביר הלאה את השאר. מצרפת כאן את המגנט שבחרתי, שכמובן – איך לא – מדבר על ספרים.
כתר ספרים | 313 עמ’

כתיבת תגובה