אל ההרים / אלה הראל

על מה הספר?

אקי קמחי חי בשלווה עם משפחתו באתונה. גם כשמלחמת העולם מתחילה להשפיע אצלם והם נאלצים לשים טלאי צהוב ולסבול מאנטישמיות, המצב עדיין לא כל כך רע. רק כשמתחילות להגיע שמועות על מה שקורה במקומות אחרים, הם מבינים שאין ברירה אלא לעשות את הדבר הכי הזוי ומטורף בעולם: לעזוב את כל מה שהם מכירים, את הבית, הפרנסה והמשפחה – ולברוח למקום אחר.

אקי ומשפחתו מסתתרים בזהות בדויה בכפר שחלקו הגדול הצטרף למתחתרת היוונית – הפרטיזנים. בכל פעם שהנאצים פושטים על הכפר, הם בורחים אל ההרים עד שהשטח חוזר להיות בטוח.

מה חשבתי עליו?

אני אתחיל מהסוף. כשסיימתי את הספר חשבתי לעצמי – וואו, כמה הוא היה מרתק ומרגש. אבל אז, בעמודים האחרונים שמכילים סוף דבר, תודות ודבר המחברת, הגיע ההלם הגדול: התברר לי שהסיפור מבוסס על סיפור אמיתי ודמויות אמיתיות. בסוף הספר המחברת מספרת מה קרה לדמויות אחרי המלחמה, מפרטת את האנשים שסייעו לה בתחקיר, וגם כותבת איפה היא השלימה דברים מהדמיון.

הסיפור של אקי הוא מטורף. לצד האנטישמים בספר, יש בו גם כל כך הרבה אנשים טובים שעזרו למשפחה – הארכיבישוף שזייף תעודות לידה נוצריות עבור יהודים רבים, הכומר בכפר ששכנע את כולם להגן על היהודים למרות שזה מעמיד אותם בסכנת חיים, וגם אנשי הכפר עצמם, שלא רק שלחו את הגברים להצטרף למחתרת אלא גם סייעו למשפחת קמחי והצילו את חייהם פעמים רבות. גם בקרב היהודים היו כאלו שהצילו חיים רבים, כמו רבנים שהספיקו למלט משפחות רבות בזמן. אני סיימתי את הספר ממש עם דמעות התרגשות בעיניים (במיוחד כשגיליתי שזה סיפור אמיתי).

הספר לא מדבר רק על החיים בצל הסכנה אלא גם על ההתמודדויות הקטנות יותר שהם חווים. למשל, הצורך בהתחלה להתחזות לנוצרים, ללכת לכנסיה ולנשק את הצלב – משהו שאקי למד שהוא אסור לחלוטין, אבל עכשיו הוא חייב לבצע כדי לשמור על חייו. לאורך הספר המשפחה משתדלת להמשיך להחזיק באמונה היהודית, לצד כיבוד המנהגים והדת של אנשי הכפר (שיודעים שהם יהודים).

יש בספר גם התייחסות לקבוצת פרטיזניות, שבראשן עמדה שריקה פוריטיס – גם היא אדם אמיתי שאלה הראל פגשה סביב התחקיר של הספר. לצערנו שריקה לא זכתה להכרה מספקת על פועלה במלחמה, ואלה החליטה לתקן את המצב ולספר לנו על כך דרך הסיפור (ותודה לך, אלה, על זה!).

באופן אישי אני נמנעת מסרטי שואה וגם כמעט לא קוראת ספרים על השואה. כשיוצא לי לקרוא ספרי שואה, כמעט תמיד מדובר בספרי נוער – ששם הכל יותר מרוכך. גם בספר הזה אין התמקדות במחנות ההשמדה וזוועות אחרות. את רוב הדברים הקשים, משפחת קמחי שומעת ממקור שני ושלישי. אני חושבת שהספר מתאים בערך מגיל 12, אלא אם כן הילד כבר חשוף מספיק לדברים שהיו בשואה ומסוגל לקרוא על זה בלי בעיה, ואז אפשר גם מוקדם יותר.

אני חושבת שזה ספר שממש ממש צריך להכנס למצעד משרד החינוך של שנה הבאה. ואם אתם מחפשים ספר שואה לגיל חטיבה-תיכון אבל בלי יותר מדי זוועות – הספר הזה מושלם.

(ואציין בסוגריים שהספר מתאים לחלוטין גם לבתי ספר דתיים וגם לחילונים).

טריגרים ותכנים רגישים

חיים בצל סכנת מוות, שמועות על אירועים קשים שקרו במקומות אחרים. יש התייחסות להפלה שהאם עברה כמה חודשים לפני תחילת הספר.

---

הוצאת סיאל | 234 עמ’ | אוגוסט 2024