איך שורדים מבול [נחמד]

איך שורדים מבול

איך שורדים מבול – ועוד עצות שימושיות מהתנ”ך / חנוך פיבן ושירה הכט-קולר

על מה הספר?

התנ”ך מלא בסיפורים שאת חלקם אנחנו מכירים עוד מהגן: סיפור אדם וחווה, משה רבנו, דוד וגוליית ועוד. התנ”ך הוא לא ספר היסטוריה, אלא בא ללמד אותנו. מכל סיפור אפשר להוציא מסרים ולקחים שונים. הספר “איך שורדים מבול” מביא מקבץ דמויות מהתנ”ך, מספר בקצרצרה קטע אחד עליהם, ואז מביא את המסר שלדעתם אפשר ללמוד מהקטע. כך, למשל, לומדים מדבורה הנביאה והשופטת על חוש הצדק, ממרים לומדים כמה חשוב לשמור על המשפחה, ומיוסף לומדים שחלומות יכולים גם להוביל אותנו למציאות טובה יותר.

מה אהבתי?

אני חושבת שהספר חמוד מאד. הוא מביא דמויות שונות ולומד מהן מסרים יפים וחשובים לחיים. חלק מהדמויות מוכרות כמו משה רבנו, וחלק פחות – כמו דבורה הנביאה. רוב המסרים היו יפים  – למשל מדוד שנלחם בגוליית אנחנו לומדים שלכל אחד יש נקודת חוזקה, והוא יכול לנצח גם אם הוא קטן וחלש. אני חושבת שחלק מהמסרים היו קצת מאולצים או שהיו צריכים קצת יותר דיוק (למשל מבלעם לומדים להקשיב לחיות – אבל לצערנו חיות לא יודעות לדבר, לא היה עדיף שהמסר יהיה להקשיב גם לאחרים, או ל”נחותים” מאיתנו?), אבל באופן כללי הרעיון יפה, ואני לא בטוחה כמה זה ישנה לילדים.

אהבתי גם שהדמויות מתחלקות כמעט חצי חצי בין נשים לגברים, ויש הרבה מקום לנשים מהתנ”ך, משרה אמנו ועד רות המואביה. בסוף הספר יש חלק נוסף שבו יש הרחבה על כל דמות והרקע שלה. זה מאפשר לילדים להעמיק קצת יותר בסיפור, אבל נותן בחירה אם להישאר במסגרת המצומצמת יותר או המורחבת, לפי גיל הילד והסבלנות שלו.

הספר מיועד לגיל הגן, בכל עמוד יש בממוצע 8-10 שורות, שזה לא הרבה טקסט יחסית. האיור תופס את רוב העמוד.

חנוך פיבן הוא אחד המאיירים הידועים בארץ. אני זוכרת ששמעתי עליו לראשונה ב2016, כשהוא הגיע להרצאה בבית הספר של הילדים שלי, והכנו יחד (הורים וילדים) איורים בהשראת עבודות האומנות שלו. חנוך מתמחה באיורים שמורכבים מחפצים דוממים – וזה יכול להיות ממש כל דבר. בחירת החפצים היא לא רנדומלית אלא מכוונת ומחושבת היטב. באיור של משה רבנו, למשל, הזקן שלו עשוי ממצות והידיים מזרוע עוף מפלסטיק. לבלעם יש פה ג’ורה – אסלת פלסטיק קטנטנה, ולדבורה אשת לפידות יש נרות כידיים. מעניין מאד לבחון מקרוב את בחירת החפצים ולנסות להבין את המשמעות שלהם. היה גם נחמד לראות שהאיור של דבורה נעשה בהשראת דמותה של רות ביידר גינסבורג, השופטת היהודיה המפורסמת.

מה פחות אהבתי?

משהו שהפריע לבני המשפחה שלי זה שהם הרגישו שחלק מהסיפורים לא קיבלו מספיק רקע, ואם הילד לא מכיר את הדמות או הסיפור – יהיה לו קשה להבין במה מדובר. הסיפור גם מתחיל מהאמצע, למשל – “אתונו של בלעם היתה נאמנה מאוד. אבל יום אחד היא פשוט נעצרה באמצע שביל צר וסרבה להתקדם”. לא ניסיתי בעצמי עם ילדים בגיל המתאים אז אני לא יודעת איך הם יגיבו לסיפור.

דבר נוסף – בתור דתיה, היה לי קצת קשה עם המסר של חווה. בסיפור המקורי, על חווה נאסר לאכול מפרי עץ הדעת, אבל הנחש פיתה אותה. בספר “איך שורדים מבול”, המסר לילדים הוא עידוד הסקרנות. כמובן שסקרנות יכולה להיות דבר טוב, חשוב ומרחיב דעת – אבל יש מקרים שסקרנות יכולה ללכת בניגוד לאיסורים וסכנות שונות (כמו לא לגעת בחשמל), ודווקא הסיפור של חווה הוא סיפור שהסקרנות היתה דבר רע שהיו לו השלכות לא טובות (גירוש מגן עדן, בצער תלדי בנים). נכון שכל זה הושמט מהספר והיה דגש רק על הסקרנות, אבל זה הרגיש לי קצת עיוות של הסיפור המקורי.


הוצאת שוקן | 40 עמ’ | ינואר 2024

כתיבת תגובה