תמונות מוזרות / אוקטסו

על מה הספר?

שני סטודנטים משועממים חוקרים בלוג מסתורי ואת הסודות שבציורים שהועלו לשם; ילד קטן מצייר ציור מטריד בזמן שמישהו אולי מנסה לפגוע במשפחה; עיתונאי מתחיל מנסה לחקור רצח מלפני כמה שנים. שלושה קווי עלילה שבכל אחד מהם יש תמה מרכזית: תמונה אחת או יותר, שהפענוח שלה יוביל לפענוח של הסיפור. שלושה קווי עלילה שנראים לכאורה ללא שום קשר – אך לאט לאט הקשר ביניהם מתגלה.

מה חשבתי עליו?

תמונות מוזרות הוא מותחן פסיכולוגי יפני לא מאד ארוך, שקראתי בערב אחד ברצף. הוא היה מרתק ורוב הטוויסטים הפתיעו אותי.

קווי העלילה בו לא מובאים לסירוגין כמו שמקובל בהרבה ספרים אלא אחד אחרי השני. בספר יש בסך הכל ארבעה פרקים ארוכים:

הפרק הראשון מדבר על שני סטודנטים שחוקרים בלוג שהפסיקו לעדכן בו לפני כמה שנים. הסטודנטים מנסים יחד לפענח את הציורים שהועלו לבלוג במטרה להבין את ההודעה המסתורית האחרונה של כותב הבלוג. הפרק נגמר בפתרון חלקי של התעלומה ומשאיר אותנו במתח לגבי השאר. הפרק השני עובר לקו עלילה אחר לגמרי: ילד קטן חי עם אמו, אחרי שאביו נפטר כשהיה קטן. הגננת מסבה את תשומת לב האם לציור מטריד שהילד צייר בגן. גם כאן, הפרק מסתיים בפתרון פתוח וקליף האנגר. הפרק השלישי עובר לעיתונאי שמנסה לחקור רצח של מורה לאומנות שלימד אותו בעבר. על גופתו של המורה נמצא ציור נוף השונה מהסגנון הרגיל שלו, רמז לא מפוענח לזהות הרוצח. הפרק הרביעי והאחרון עובר לסגירה של כל הקצוות יחד, ולסיפור המלא של הכל מההתחלה ועד הסוף.

ראיתי שבחו״ל יש שמגדירים את הספר הזה כ״אימה ויזואלית״ / ״אימה פסיכולוגית״, אני מודה שלא ממש הרגשתי אימה בספר הזה. כן, יש בו אלמנטים טורדי מנוחה במיוחד בניתוח התמונות, והספר קריפי, אבל זה לא ממש אימה. מותחן / מותחן פסיכולוגי – בהחלט כן.

העלילה עצמה מרתקת ויש בה טוויסטים מעניינים, אם כי מטרידים מאד. עצם הקונספט שהפתרונות לתעלומות תלויים בציורים הוא נחמד ודי מקורי. לא מדובר בתעלומת בלשות רגילה של מציאת רמזים בזירת הרצח, אלא אתגר מחשבתי שונה מהרגיל.

עם זאת, אני אהיה כנה: כל העניין של התמונות הוא גם (או בעיקר) גימיק. בחלק מהמקרים לקוראים אין יכולת אמיתית לפתור דברים לבד כי הפתרון מסתמך על אופציות שאין לקורא, כמו להסתכל בפרטי האיור מקרוב, לגזור את דפי הספר, או לבחון במציאות את אופן מריחת הצבע. בנוסף, הספר מלווה בהמון גרפיקות ויזואליות כדי להמחיש הרבה דברים כמו צירי זמן או תרשים של קומה. הבעיה היא שחלק מהגרפיקות מיותרות וממחישות תהליכים פשוטים שקל יותר להסביר במילים (כמו משך עיכול המזון בגוף), מה שיוצר עומס ויזואלי בלי ערך אמיתי.

הספר, וספרים נוספים של הסופר, הצליחו מאד בשנים האחרונות בחו״ל. הסופר הוא אדם מסתורי שרק מעטים יודעים מי הוא באמת. הוא מופיע בציבור עם מסכה לבנה וכותב בשם בדוי. הספרים שלו התחילו כסרטוני יוטיוב שבהם הוא הציג את הציורים והתעלומות, ולאחר מכן הם עובדו לספרים. האם הספרים הצליחו בגלל שהם כתובים באופן מרתק ומשאירים את הקורא בקליף-האנגר בין פרק לפרק? האם בגלל הציורים והגרפיקות שמעצימות את אווירת הקריפיות של הספרים והופכות את הספר לקצת שונה בנוף? או שאולי עצם המסתורין של הסופר והוויראליות שלו הוא זה שגורם לאנשים לנסות לראות על מה המהומה?

ולמי שמעוניין בספרים עם קונספט קצת דומה – חפשו את רצח במשפחה (גם הוא גימיק שמבוסס על ראיות ויזואליות, אבל עדיין נהניתי), ותמונות נסתרות (ספר מצויין ששם משולב גם על טבעי).

טריגרים ותכנים רגישים

רציחות שחלקן גרפיות, יתמות ואובדן, רמיזה לאונס (בלי פירוט גרפי).

הוצאת אחוזת בית וידיעות ספרים | 253 עמ׳ | תרגום: דנה אלעזר הלוי | מרץ 2026