לפוסט הזה יש 2 תגובות

1. 

   משתמש אנונימי (לא מזוהה) Reply 29 יונ 2026

   אני חולק על הביקורת המשבחת הזו. בעיני ולטעמי הספר גרוע, מאוד לא נהניתי מקריאתו. כתיבה לא עקבית, לא מכבדת את הקורא ואף אינפנטילית לפרקים. עלילה מקושקשת על רוצחת סדרתית שבוחרת את קורבנותיה באופן מגוחך (דוגמה אחת מני רבות: אותיר בזירת הרצח ריבוע קסם ידוע של בנג׳מין פרנקלין ואז ארצח חוקרת ברקים ששמה לין פרנק. זו הרמה). רוב רובם של הדיאלוגים והמניעים של שתי הדמויות הראשיות בספר הם איומים, לא משכנעים, לא אמינים, מזלזלים, ואף אפופי שביעות רצון עצמית וזחיחות מדושנת עונג באופן בלתי נסבל. מדובר בסיפורת שהיא במרחק שמיים וארץ מספרו הנפלא של קרביץ ״הכלב היהודי״, והיא כמעט בגדר עלבון לז׳אנר המפואר של הספרות הבלשית.

   מעבר לכשלון הספרותי החרוץ של המחבר, ניתן לחוש לאורך הספר גם במחדל עריכתי מהדהד, של העורך ששמו מופיע בפתח הספר בציון דרגתו בצבא משום מה (אגב, שם משפחתה של אחת הדמויות בספר הוא לא אחר מראשי התיבות המוכרים, במיוחד מההיסטוריה הקרובה, המדממת והכאובה שלנו , של ״רכז בטחון שוטף צבאי״, עם הגרשיים. למה? לא ברור, במקרה הטוב למען הלצה לשונית מגוחכת). לא תרם גם ריבוי חריג של שגיאות הגהה בוטות, שהולכות ותוכפות בחלקו האחרון של הספר. בסך הכל, בהחלט שפל חדש של הוצאת ידיעות ספרים.

   בכל זאת מלה טובה תיאמר לזכותו של המחבר, על כך שבמקום למספר את הפרקים, ומדובר בכמאה כאלה בספר, במספר פשוט, כרגיל – בראש כל פרק מופיע ביטוי מתמטי מתחכם יותר או פחות, ששווה למספר הפרק. ניכר כי קרביץ, מתמטיקאי במקצועו, מתגלה כאן בחוזקתו.

   1. 

      Tamar Gur Reply 29 יונ 2026

      אני תמיד שמחה לשמוע עוד דעות על ספרים (והסקירות שלי) ולגיטימי מאד שכל אחד יחשוב משהו אחר על ספרים 🙂
      פה ספציפית הספר הזה קצת דומה לספר ״קלמן קימרלינג״ שאשר קרביץ הוציא לפני הרבה שנים: ספר מתח הומוריסטי קליל שלא לוקח את עצמו יותר מדי ברצינות. כך שמבחינת אמינות הוא לא מאד אמין, אבל אני חושבת שהוא גם לא מתיימר להיות כזה. זה שונה מאד מספרים כמו הכלב היהודי.
      בנוסף, לגבי לין פרנק וכו׳ – כל הפואנטה בסוף של הרציחות (ספוילר ספוילר ספוילר ספוילר:) זה שמי שרצחה עשתה את זה לא כי היא נהנית מהרצח עצמו, אלא כי היא רצתה את ההכרה. היא רצתה לייצר רצח סדרתי שהוא מעשה אומנות. כזה שילמדו עליו אחר כך בקורסים. כזה שיתעלה על כל הרוצחים הסדרתיים האחרים שהגיעו לפנתאון. בגלל זה היא בחרה את הקורבנות בצורה כזו. זה היה מעשה אומנות – לא סתם רציחות מתוך דחף אלים.