היינו שקרנים – סדרת הטלוויזיה

לפני כמה שנים קראתי לראשונה את הספר “היינו שקרנים” שקיבלתי עליו המלצות. הוא היה רומן-מתח שהפך למותחן פסיכולוגי עם טוויסט מדהים והופך קרביים. הייתי כל כך חסרת מילים עליו שאפילו הצלחתי לכתוב עליו סקירה (הייתי סוקרת טריה יחסית). אחרי כמה שנים, כשיצא ספר ההמשך, ניצלתי את ההזדמנות לקרוא את הספר פעם נוספת והפעם לכתוב עליו כמו שצריך. למרות שמדובר בספר לנוער בוגר, הוא די קשה נפשית ומטלטל מאד, אבל אני מאד ממליצה לקרוא אותו.

ממש לאחרונה עלתה לאוויר סדרת טלוויזיה המבוססת על אותו ספר. במקור מדובר בספר של פחות מ300 עמודים, לא ספר ארוך במיוחד. למרות זאת בסדרה יש שמונה פרקים.

על מה הספר / סדרה?

קיידנס היא נערה למשפחה אמריקאית “מהסוג הנכון”: עשירים, בלונדינים, לבנים. בכל קיץ בני המשפחה מתכנסים באי הפרטי שלהם ומבלים שם את החופשה: הסבא והסבתא, שלוש הבנות שלהם (ובני זוגן), ודור הילדים – שקיידנס היא אחת מהן. באחד הקיצים קורה משהו. קיידנס יודעת רק שהיא נמצאה על החוף בלילה, חסרת הכרה, בבגדים תחתוניים בלבד, כנראה עם פגיעת ראש. היא לא זוכרת כלום. ולא רק זה – אלא שבני הדודים שלה גם לא מדברים איתה מאז. בקיץ הבא (במקור בספר: שני קיצים אחרי זה) היא חוזרת לאי כדי לפגוש שוב את כולם ולנסות לגלות את האמת, גם אם האמת תפגע בה.

מה חשבתי על הסדרה?

הסדרה עוקבת אחרי אירועי הספר, פחות או יותר, עם אותה מסגרת, אבל עם שינויים. חלק מהשינויים קלים יחסית – למשל דילגו על שנה אחת בין שני הקיצים שבהם מתרחשת העלילה ושינו את הגיל של קיידנס בהתאם (גיל 16 ו-17 במקום 15 ו-17), וחלק מהשינויים גדולים יותר: כדי להוסיף נפח ודרמה לסדרה, הוסיפו לסדרה לא מעט אירועים שלא היו שם במקור. זה לא הורס את הסדרה, אבל בהחלט מסביר למה היא מרוחה על פני 8 פרקים מלאים כשהיה אפשר הרבה פחות.

ההבדלים העיקריים בין הספר לסדרה הם באופי.

קודם כל, אחד הדברים הייחודיים בספר הוא הכתיבה היפהפיה שלו, כתיבה מלאה במטאפורות של נערה מתבגרת ומיוסרת – “הסתחררתי בפראות לתוך השמים, השתוללתי ועקרתי את הכוכבים ממקומם” שמנסה למצוא את מקומה בעולם. בדרך כלל אני לא מתחברת לכתיבה מליצית ופיוטית מדי, אבל בספר זה היה בדיוק במינון הנכון ויצר את האווירה המדוייקת לספר. למרות הניסיון בשל הסדרה להכניס מעט מטאפורות או ציטוטים בהם קיידנס מנסה להתייחס לעולם שלה כמו לאגדה מהסיפורים – חלק גדול מהכתיבה הולך לאיבוד.

דבר שני, הרומן במקור הוא גם מותחן פסיכולוגי, ואילו בסדרה הוא הופך לדרמת נעורים, שאמנם מלאה ב”אני רוצה תשובות!!!” אבל רובה היא סביב מערכות יחסים. דווקא פה החסרון הגדול שלו: מי שחיפש מותחן פסיכולוגי, יתאכזב כי רוב המתח מתמסמס בין אהבות ראשונות, קרבות ירושה ובעיות גיל ההתבגרות. מי שחיפש דרמת נעורים קיצית וקלילה, עלול להתאכזב מאד מהסוף הקשוח.

בסך הכל אני חושבת שהסדרה עשויה טוב, השחקנים (רובם) סבבה, החלוקה לפרקים טובה. יש לי בעיה גדולה עם הליהוק של הסבא, בחרו שחקן עם פרצוף ממש חביב ונחמד שלא מתאים לדמות בכלל ולדעתי האופי שלו לא עובר בכלל כמו שצריך בסדרה.

בשורה התחתונה? אם קראתם את הספר ואתם רוצים לראות אותו קם לתחיה – אתם מוזמנים לראות, רק בואו עם הציפיות הנכונות. יהיו הרבה סצנות שלא היו במקור, הרבה זמן מסך סביב מערכות יחסים, והרבה פחות מתח. מצד שני, היו לי דמעות ממש בפרק האחרון למרות שידעתי מה יקרה, וזה בכל זאת הוכחה שהוא עשוי טוב. אם לא קראתם את הספר ואתם רוצים לראות את הסדרה – אז קודם כל תדעו שהספר מעולה ואני ממליצה ממש. אם בכל זאת אתם טיפוסים של סדרות יותר מספרים (מה אתם עושים פה בבלוג בכלל?), אז תראו את הסדרה, רק תזכרו שבמקור היא היתה מותחן פסיכולוגי ואל תצפו לסוף קליל ונעים. כמו כן – אל תתנו לפרק 7 להטעות אתכם, הוא לא באמת הפתרון לתעלומה.

טריגרים ותכנים רגישים

גזענות (בסדרה הרבה יותר מבספר, אם אני לא טועה), חיי עשירים מול עניים, גירושין ובגידה (לא ממש רואים משהו אבל כן יש הרבה דיבור על זה), כמה סצנות בבית חולים, פציעה, מוות (של דמות שבמקור בספר מתה עוד לפני ההתרחשויות, אבל כדי להוסיף דרמה הזיזו את המוות לקיץ הראשון). ויש את הסוף הקשוח שלא אכתוב פה.