תרופת המוות (הרץ במבוך 3)

תרופת המוות (הרץ במבוך 3)

תגיות:
תרופת המוות (הרץ במבוך 3) / ג’יימס דשנר
** מכיל הרבה ספוילרים לכל הטרילוגיה **
אחרי שקבוצה א+ב עברו את שלב א במבוך ושלב ב בכוויה, נתעב מציעים להם ניתוח פשוט שיסיר מהם את ההתקן שבראש שלהם שמונע מהם גישה לזכרונות, וכך הם יוכלו להיזכר מי הם ומה קרה. הקבוצה מתפצלת בין אלו שרוצים לעבור את הפרוצדורה לבין אלו שלא – ומעדיפים במקום זה להלחם ולמחוק את נתעב. הם פוגשים בלוחמי מחתרת בשם “ימין הצדק” שמנסה להפיל את נתעב, ובאופן כללי כל המסע של שלושת הספרים מקבל תשובות (בערך) ומגיע לקצו (בערך).
אני חושבת שללא ספק הספר השלישי הוא החלש מבין שלושת הספרים. הרגשתי שהיו בו הרבה חורים והרבה קצוות פרומים. הוא נתן הרגשה שהוא נכתב במהירות רק כדי לסיים את הסדרה, בלי הרבה תשומת לב לעלילה. כמובן הרבה מיחזור של תתי עלילות קודמות כמו מלחמה בזומבים, סליחה – קוקואים, או ניסיון לסגור מעגלים בכך שתומס נזכר בדברים שקרו לו במבוך ובכוויה.
איך ז’ורז’ה הכין להם מסמכים מזוייפים? איך הוא השתמש באשראי של נתעב בלי שיגלו איפה הוא או יחסמו את האשראי? מאיפה היה להם אוכל בברג? ובכלל מתי ואיפה הם הולכים לשירותים שם?
גם התשובות שקיבלנו לא היו לגמרי מספקות, בעיקר כי כמעט כל דבר תמוה שהיה בספרים – כמו למשל הגופות התלויות בספר השני שהיו ונעלמו – אפשר לסכם ב”זה הכל חלק מהמשתנים במבחן”.
משני הספרים הראשונים נהניתי הרבה יותר, והיה אפשר פשוט לקרוא תקציר של הספר השלישי ולהנות בערך באותה רמה.
התאכזבתי גם ממש מהמוות של ניוט ומהעובדה שבכלל לא מצאו תרופה אחרי כל המבחנים והסבל שהילדים עברו. ובכלל, הקטע הזה שנתעב לא מנידים עפעף על שום נער/ה שמתו בכל המבחנים האלה – הכל בשביל טובת הכלל והתרופה – זה הזוי. אני מניחה שהם מאמינים שעדיף להקריב מעט לטובת הרבה, אבל למה להיות חסרי רגש לחלוטין?
ועוד משהו – נתעב כל הזמן בקטע של “איזה יופי הכל הולך בול כמו שתכננו”. זה לא אמין… תוכנית של כל כך הרבה שלבים ודברים שיכולים להשתבש, זה פשוט לא יכול להיות שהכל היה חלק מהתוכנית הגדולה. כל כך הרבה דברים היו יכולים לקרות באמצע ולהרוס הכל.
דבר אחד טוב היה בספר – הסוף שלו. למרות האכזבה שלא מצאו תרופה וניוט מת, היה נחמד שהסופר נתן פתרון חלופי בדמות קהילת החסינים, ולפחות תומס נשאר עם ברנדה ולא עם תרזה המעצבנת שממש לא היה איכפת לי שהיא מתה שניה לפני הסוף.
בקיצור – תקראו את הספר הראשון והשני. בשלישי לכו לויקיפדיה או לחבר שיסכם לכם מה קרה, אלא אם יש לכם זמן פנוי לקרוא ספר בינוני.
הקיבוץ המאוחד – ספרית פועלים | 2015 | 321 עמ’

כתיבת תגובה