רשימות על הוצאה להורג / דניה קוקפקה

כשהכריכה של “רשימות על ההוצאה להורג” נחשפה, העבירו אותה בקבוצות ווטסאפ ודיברו עליה. שם הספר מסקרן והשועל על הכריכה ישר תופס את העין. לא היה לי לגמרי ברור אם מדובר בספר מתח (בכל זאת, הוצאה להורג) או רומן פרוזה, אבל הספר בהחלט גרם לי להסתקרן. כשההוצאה הציעה לשלוח לי אותו לסקירה, שמחתי על ההזדמנות.

על מה הספר?

אנסל רצח שלוש נערות צעירות, והוא עומד לסיים את חייו בהוצאה להורג. חייו, מרגע לידתו ועד רגע מותו, מובאים לנו מארבע נקודות מבט: נקודת המבט של אנסל, שמתכונן לרגע ההוצאה להורג בעוד כמה שעות ויש לו מחשבות על העבר וההווה (ועל הסיכוי לעתיד…), ושלוש נשים: לוונדר – אמו, הייזל – גיסתו, וסאפי – הבלשית שהצליחה לתפוס אותו. כל אישה מוסיפה נקודת מבט שונה לסיפור, והופכת את אנסל מפלקט של רוצח מורשע לאדם מורכב שהוא גם הבן של מישהי, הדוד של מישהי, הבעל של מישהי.

מה חשבתי עליו?

אני מזהירה מראש: מדובר בספר קשה מאד. פעמיים או שלוש ממש שקלתי ברצינות לעזוב אותו כי היה לי קשה נפשית, יש בו כמעט כל טריגר אפשרי, אבל פשוט לא הצלחתי להפסיק. הרגשתי שאני חייבת להמשיך ולקרוא איך הכל ממשיך ומתפתח.

לאנסל יש מעין תיאוריה על יקומים מקבילים – מה היה אילו הוא היה בוחר אחרת. מה היה אילו אחרים היו בוחרים אחרת. האם הוא היה מגיע בסופו של דבר לאותו מקום? ואולי הוא היה נשוי באושר, בביתו? הוא שוטח את התיאוריה שלו במשך שנים, עמודים על גבי עמודים כתובים, בניסיון להוציא לאור את המחשבות שלו בנושא.

“תהית פעם אם יש יקום חלופי?” קולו של אנסל נסדק ביייאוש, כשהבלשים גררו אותו קדימה. “עולם אחר בחוץ, שבו שנינו חיים חיים שונים? שבו אולי בחרנו אחרת?
“אני כל הזמן תוהה,” אמרה סאפי, כמעט בלחישה. “אבל יש רק את העולם הזה, אנסל. רק אותו.”

כשקראתי את התקציר היו לי חששות שהספר ינסה במורכבות שלו לתת לרוצח “צד שני” שיגרום לקורא לרחם על הרוצח במקום על הקורבן, להאדיר את מעשי הרצח או לתת לנו אשליה של גאון פילוסופי שהעולם מאבד – אבל לשמחתי הספר לא נפל לקלישאות האלה. הוא מבהיר היטב: אנסל אולי הגיע למצבים מסויימים בגלל בחירות של אחרים, בגלל המצב אליו הוא נולד, בגלל ילדות מעוותת – אבל בסופו של דבר הבחירות היו שלו. גם התיאוריה שלו, שאנסל מתייחס אליה בתור גאונות צרופה – מקבלת את הפרופורציות המתאימות דרך אנשים שפויים.

זה הזכיר לי מאד את הסיום המדהים של הארי פוטר: כיצד הלורד וולדמורט, שהחשיב את עצמו כגאון כל יכול שפיצח את השיטה להערים על המוות – מת בצורה הכי פשוטה שמוכיחה שלמרות הכל, ולמרות איך שהוא התייחס לעצמו – בסופו של דבר הוא רק בן תמותה שהעריך את עצמו הרבה יותר מדי. לעתים אנחנו נוטים להאדיר נבלים, במיוחד נבלים שמתייחסים לעצמם כאל על-אנושיים, אבל במציאות רובם לא באמת כאלה, זה רק עודף ביטחון עצמי, נרקיסיזם והרבה אשליות.

חשוב לי לציין שלא מדובר בספר מתח. אמנם יש את קו העלילה של סאפי הבלשית, אבל אנחנו יודעים מראש מי הרוצח ושהוא נתפס, כך שיש מעט מתח סביב איך היא הצליחה לתפוס אותו בסופו של דבר (ויש בקו העלילה הזה כמה נקודות יפהפיות של סגירת מעגלים), אבל זה ספר פרוזה לחלוטין. לא לבעלי לב חלש, אבל לגמרי מתאים למי שאוהב ספרים חזקים וסוחפים (כמו טירת הזכוכית). אני חושבת שממש אמיץ מצד ההוצאה להוציא ספר כזה, לא רומן מתוק או ספר טיסה קליל, אלא ספר שהוא באמת מורכב וקשה וכל כך שונה בנוף.

טריגרים ותכנים רגישים

רצח, הורות מנוכרת ומתעללת, התעללות זוגית (כוללת אונס, בערך), מוות של תינוק, רצח בעלי חיים (לא סתם יש שועל על הכריכה), הקאה, דיכאון אחרי לידה (כנראה), אפליית נשים.

---

22 אותיות – הוצאה לאור | 321 עמ’ | תרגום: שי סנדיק | יולי 2023

---

רכישת הספר בהנחה:

לרכישה באתר בוקמי לחצו כאן. לקבלת 10% הנחה יש להוסיף את קוד הקופון realbooks באתר בוקמי.