קורליין / ניל גיימן

כבר לפני כמה שנים רציתי לקרוא את קורליין כי הוא סקרן אותי מאד. נכנסתי לוויקיפדיה, קראתי את פירוט העלילה, הוא היה נשמע לי מזעזע (בקטע של אימה שאני לא אצליח לישון בלילה) ו-ויתרתי. ואז אמרתי לעצמי שאולי הסרט יהיה טוב יותר – בכל זאת, סרט ילדים – אז נכנסתי לוויקיפדיה, קראתי תקציר, החלטתי שאני לא אשן בלילה אחרי זה, ו-ויתרתי.

לכבוד שבוע הספר, הוצאת הכורסא הוציאה את קורליין בתרגום מחודש, כריכה חדשה ואיורים פנימיים. הם שאלו את הסוקרות מי רוצה את הספר לסקירה. ביררתי שוב עד כמה זה מפחיד וקיבלתי דעות סותרות אז החלטתי לא לקחת סיכון. ואז במפגש סוקרות הן החליטו פשוט לתת את הספר לכולן. ובכל זאת, עדיין לא תכננתי לקרוא אותו.

בשבת, בן ה15.5 שאל אם הגיעו ספרים חדשים לסקירה שהוא יכול לקרוא. אמרתי לו שיש את קורליין, שאני מפחדת לקרוא, שהוא אמור להיות אימה לצעירים, והוא מוזמן לעשות על עצמו ניסוי ולדווח לי איך היה. הספר קצרצר – מאה וקצת עמודים, אז הוא סיים אותו מהר מאד, דיווח שלא היה מפחיד בכלל ובעיקר קצר מדי.

אז הפעם לא וויתרתי.

על מה הספר?

קורליין היא ילדה משועממת בחופש הגדול, שכשההורים שלה מנסים לעבוד היא לא מצליחה להעסיק את עצמה. הם בדיוק עברו לבית חדש – כלומר ישן – בית גדול שקיבלו בירושה. היא חוקרת כל פינה בו ומגיעה לדלת מסתורית שכשהיא עוברת בה היא מגיעה למעין עולם מקביל שבו יש לה הורים חלופיים שמפנקים אותה ורוצים שהיא תישאר איתם. כשקורליין מסרבת להמשיך לחיות איתם, האמא האחרת (החלופית) חוטפת את ההורים האמיתיים של קורליין. קורליין נאלצת לחזור לעולם המוזר ולהציל את ההורים שלה ואת עצמה.

מה חשבתי עליו?

סיימתי את הספר ואני קצת חלוקה בדעתי עליו.

מבחינת אימה – הוא לא היה מפחיד כמו שחשבתי, אבל כן היו בו כמה חלקים די מרתיעים / מגעילים / מפחידים.

הספר מסופר בצורה מאד לקונית. קצת כמו אגדה קצרה. אין הרבה התעמקות ברגשות, מחשבות ותהליכים. הכל מאד “הוא אמר ואז היא אמרה”. אני חושבת שזו אחת הסיבות שלא באמת שקעתי רגשית בספר, ולכן גם היה הרבה פחות אימה ממה שחשבתי. אם הספר היה 200-300 עמודים וכל סצנה היתה מתוארת לעומק ובמפורט ולא רק “היא הלכה, היא ראתה”, התחושה היתה אחרת ופחות מרוחקת ומנותקת. יכול להיות שהיה כאן ניסיון לספר את הסיפור כמו אגדה (“כיפה אדומה הלכה בשביל ואז ראתה זאב”), אבל זה משהו שמתאים לסיפור קצר, לא נובלה.

קורליין בעצמה ילדה די מעצבנת, משועממת, אדישה, אפאטית ולפעמים גם אימפולסיבית וקצת טיפשה (למשל כשהיא נכנסת למלכודת בידיעה גמורה שזו כנראה מלכודת). לקח לי זמן עד שבכלל היה לי איכפת מה קורה לה. לקראת סוף הספר כבר כן הרגשתי באמת מתח מה יקרה, אבל לא הרבה זמן אחרי זה הספר נגמר.

הסיפור עצמו – כרעיון – מעניין, אפל ומקורי. אבל הוא נתן לי תחושה של מין טיוטה של ספר. מישהו שכתב שלד לסיפור עם התחלה, אמצע וסוף, מסגרת שלמה, אבל לא ישב ומילא את המסגרת הזו במספיק בשר ועומק.

כנראה שאני בדעת מיעוט, כי הספר הצליח מספיק בשביל להפוך לסרט ילדים (קורליין ודלת הקסמים), שאין לי אומץ לראות כי כנראה ויזואלית הוא יהיה הרבה יותר מפחיד מספר שמסופר בצורה כל כך אדישה ומנותקת. הבנתי שהסרט גם קיבל ביקורות שהוא מפחיד מדי לילדים.

אני כן אציין שלספר יש מסר יפה. קורליין עוברת תהליך שבו היא לומדת להעריך את מה שיש סביבה ולהבין שלא כל מה שאנחנו רוצים גם טוב בשבילנו.

“צפרדעים, ברווזים, קרנפים, תמנונים – מה שרק תרצי. העולם ייבנה בשבילך מחדש בכל בוקר. אם תישארי כאן, תוכלי לקבל כל מה שתרצי.”
קורליין נאנחה. “אתה באמת לא מבין, נכון?” היא אמרה. “אני לא רוצה לקבל את כל מה שאני רוצה. אף אחד לא רוצה את זה. לא באמת. איזה מין כיף זה לקבל את כל מה שאי-פעם רציתי? פשוט ככה, בלי שתהיה לזה שום משמעות. מה הלאה?”

ולסיום, אני חייבת להגיד שכל המסביב מושלם. הכריכה החדשה (באיורה של אוריין שביט) מדהימה וגם קורצת לפוסטר של הסרט מבחינה ויזואלית. גאוני ממש. חוץ מזה שהכריכה הישנה (כריכת חו”ל) היתה די מזעזעת בעיני. התרגום החדש מוצלח – אם כי אין לי דרך להשוות אותו לתרגום הישן או לאנגלית.

טריגרים ותכנים רגישים

מדובר בספר קצר (124 עמ’) אך לא מנוקד, וקשה לי להגדיר גיל ספציפי. זה ספר אימה לצעירים, אז יש ילדים שלא יתרגשו ממנו בכלל, ויש כאלה שכן.

קצת פירוט – עלול להכיל מעט ספוילרים: יש בו יצורים די מבחילים שעומדים לתפוס את קורליין. להורים החלופיים של קורליין יש כפתורים במקום עיניים והם רוצים לתפור לה גם כפתורים במקום עיניים. יש חלק שהיד הכרותה של האמא החלופית מנסה להשיג את קורליין – אין שום תיאור גרפי של דם מטפטף או עצמות, אבל עצם התיאור של יד כרותה שמטופפת על הרצפה כמו סרטן, מצית את הדמיון. קורליין פוגשת גם 3 רוחות רפאים של ילדים – גם פה אין באמת תיאור מפחיד מלבד עצם קיומן של רוחות רפאים.

הוצאת הכורסא | 124 עמ’ | יוני 2025 | תרגום: הילית חמו מאיר | עטיפה ואיורים פנימיים: אוריין שביט