עניינים אנושיים [אהבתי]

עניינים אנושיים / קארין טואיל
ז’אן פארל הוא איש תקשורת מפורסם ונערץ, אבל גם נרקיסיסט, אופורטוניסט, ויש לו מאהבות.
קלר פארל היא אשתו של ז’אן, או יותר נכון אשתו לראווה. בגיל 40 היא פותחת פרק חדש בחייה ועוזבת את ז’אן לטובת רומן חדש עם אדם וייצמן – יהודי צרפתי מסורתי ואב ל2 בנות, שאשתו חוזרת בתשובה ומתחזקת בדת.
לז’אן ולקלר יש בן – אלכסנדר. הוא יפה, הוא מצטיין, הוא ספורטאי, הוא מושלם. הוא גם יהיר, מפונק, ושואף לשלמות מעצבנת.
ערב אחד, בעידוד אמו ובן זוגה החדש, אלכסנדר מגיע למסיבה של חברים עם בת לוויה: מילה, בתו של אדם. בעקבות התערבות טפשית עם חברים, המפגש ביניהם מגיע ליחסי מין לא רומנטיים במיוחד. למחרת מילה מגישה נגדו תלונה על אונס, וחייהן של שתי המשפחות מתפרקים בבת אחת.

ניגשתי אל הספר הזה עם מעט חששות. זה לא ז’אנר שאני רגילה לקרוא וחששתי שהוא יהיה מאד חד צדדי. תכננתי לקרוא אותו כל השבת, אבל סיימתי אותו ב12 וחצי בלילה אחרי קריאה כמעט רצופה, כי לא הצלחתי להניח אותו מהיד.
האקספוזיציה היתה מעט ארוכה. ארבעה פרקים שכל אחד מתאר לנו בפרוטרוט את חייה של דמות אחרת – ז’אן, קלר, אדם ואלכסנדר. אבל אחרי שמתחילים להבין מי זה מי, העלילה מתחילה לצלול, בהתחלה באיטיות ואחרי זה במהירות.

כמחצית מהספר מוקדש למשפט של אלכסנדר – האם אלכסנדר אנס את מילה, או שמדובר ביחסים בהסכמה ומילה התחרטה לאחר מכן? איך קובעים מי צודק כשזה מילה שלו נגד מילה שלה, ושום עדות היא לא חד משמעית?

“אני חלאה, מנוול, מטומטם, תקראי לי איך שאת רוצה, אבל אני לא אנס” (עמ’ 233)

במקביל למשפט, אנחנו ממשיכים לעקוב גם אחרי חייהם ההרוסים של כל הדמויות – ז’אן שכוכבו דועך, קלר שנקרעת בין בנה לבין אהובה, אלכסנדר שיודע שגם אם יצא זכאי לעולם לא יוכל לסיים את התואר, ומילה שעברה “רצח נפשי” ולא מסוגלת להיות עם גברים.

קארין טואיל מצליחה ליצור רומן מהפנט שבו עד הרגע אחרון גם לקוראים לא ברור כיצד יסתיים המשפט. היא מציגה תמונה מורכבת ומטלטלת אותנו בין שני עורכי הדין שמציגים כל אחד תמונה שונה ואמת שונה של אותו ערב.

“הוא אומר שהוא הכניס את האצבע שלו לפה שלך… את מתארת מעשה אלים והוא מתאר משהו אחר, בעל אופי אירוטי” (עמ’ 209)

טואיל לא חוששת להציג ביקורת על כולם: על גברים שוביניסטים ופמיניסטיות קיצוניות. על מערכת המשפט שלא ברור אם היא באמת משיגה צדק, והרשתות החברתיות שחורצות גורלות ללא משפט. על תרבות שיוצרת אווירת מין חופשי מצד אחד, אבל ללא כלים להתמודד איתו מצד שני.

הספר הגיע בתזמון מצמרר – כשברקע פרשיית האונס המזעזע באילת והפייסבוק מלא בפוסטים על הנושא – האם זה היה בהסכמה? ברצון? היא היתה שיכורה? האם היה לה שיקול דעת?

“קל מדי להסיק שאם אינך אומרת לא, אם אינך קוראת לעזרה, פירוש הדבר שאת מעוניינת. יש דרכים אחרות להביע אי-הסכמה: קיפאון, למשל, סירוב מוחלט שמובע על ידי הגוף”. (עמ’ 272)

 

הפרק האחרון השאיר אותי גם עם לא מעט מחשבות. בפרק הזה טואיל מנסה להציג סוג של פתרון כדי למנוע מקרים כאלו, אבל גם הפתרון הזה נכשל, ומשאיר אותנו עם שאלה גדולה מאד על יחסים אנושיים.

זה ספר על אהבה מול תשוקה. על חוק מול מוסר. ועל תקשורת אנושית בסיסית ופשוטה.
לכו תקראו.

301 עמודים, אריה ניר הוצאה לאור