עינו של הגולם – טרילוגיית ברטימאוס #2 [אהבתי]

עינו של הגולם – טרילוגיית ברטימאוס #2 / ג’ונתן סטראוד (כתר ספרים)
בספר הקודם, הקמע מסמרקנד, התוודענו לשתי דמויות עיקריות: נתנאל, קוסם בן 12 שאפתן מאד ודי מוכשר, וברטמיאוס – ג’יני די עוצמתי שנאלץ לעבוד תחת/עם נתנאל. בסיום הספר, כשהם מצליחים במשימה שלהם, הם נפרדים בהבטחה לא להיפגש יותר לעולם.
הספר הנוכחי מתחיל כשנתיים אחר כך. נתנאל הוא עדיין קוסם שאפתן וצעיר, הפעם עובד של הממשלה, והוא מקבל משימה קשה ומאתגרת במיוחד. בלית ברירה הוא מזמן את ברטימאוס שוב, שכמובן רותח מכעס, אבל הם מגיעים להסכם לעבוד יחד שוב לתקופה מוגדרת של מספר שבועות כדי לפתור את הבעיה הנוכחית.הפעם הספר לוקח כיוון מאד שונה מהספר הקודם. קודם כל – הוא פחות הומוריסטי. כמות הערות השוליים פחתה משמעותית, והאמת שטוב שכך כי הרגשתי שזה די מיצה את עצמו. הספר קיבל כיוון יותר אפל, רציני ומורכב. נתנאל הוא כבר לא הקוסם החביב שהכרנו, השאפתנות שלו מובילה אותו למקומות פחות טובים, והוא משהו שבין גיבור לאנטי-גיבור. זה משהו מאד מודע בספר, וגם ברטימאוס מעיר לו על לזה. מצד שני, אנחנו מכירים יותר את אנשי המחתרת – אלו שהיו דמויות שוליות מאד בספר הקודם אבל השאירו אותנו עם שאלות פתוחות. אנחנו מכירים את קיטי, פרד וסטנלי שהופיעו בספר הראשון, וגם את שאר החברים – והפעם קיטי הופכת להיות דמות משמעותית מאד בעלילה, וגיבורה ראשית לא פחות מנתנאל, אם לא יותר.
האמת ששלושת הגיבורים של הסיפור – ברטימאוס, נתנאל וקיטי – שלושתם מורכבים מאד. אף אחד מהם הוא לא טוב מוחלט או רע מוחלט, והם נמצאים בשלושה צדדים של המתרס. וזה הופך את הסיפור להרבה יותר בוגר ואפל מהספר הראשון.