מי יעצור את אייבי פוקט [אהבתי]

מי יעצור את אייבי פוקט [אהבתי]

תגיות:,
מי יעצור את אייבי פוקט / קאלב קריספ
אייבי (Ivy) היא נערה בת 12 שמשמשת כמשרתת, מתישהו כנראה במאה ה19, ואז מטילים עליה משימה: להביא תליון יקר ומוזר לנערה בלונדון, עם הוראות מדוייקות מאד מתי ואיך בדיוק לתת לה. אבל אייבי היא ההפך מנערה רגילה, חמודה וחכמה, ולכן מהר מאד היא מסתבכת בצרות עד שהתליון מגיע – או לא מגיע – ליעדו. בדרך היא פוגשת רוחות רפאים טובות וגם מפחידות, שדים ונבלים, והרבה אנשים שלא ברור על מי אפשר לסמוך.
הספר הוא ספר שמשלב ריאליזם ופנטזיה, הרפתקאות ומתח, וגם אימה בקטנה. הוא מתאים בעיני בערך לגיל 10 ומעלה, אלא אם הילד ברמת קריאה גבוהה ולא פחדן בכלל.
הספר הוא ראשון מתוך טרילוגיה, אבל כרגע רק הראשון תורגם ואני לא יודעת אם הבאים מתוכננים. אני מאד מקווה שכן, כי אמנם חלק מהסיפור נסגר אבל נפתחו הרבה קווי עלילה חדשים.
למרות שהספר היה ממש מותח וטוב (ואני בהחלט מקווה שיתרגמו את ההמשכים!), היו שלושה דברים שהפריעו לי:
  1. הדמות הראשית – אייבי – היא הכי אנטי גיבורה שיש, במודע. היא חצופה וחסרת טקט – אבל לא בצורה חיננית. היא תמימה וטיפשה ונופלת בפח בקלות. היא בטוחה שהיא יודעת הכל ושכל העולם סובב סביבה. פשוט ממש קל לשנוא אותה. היא כמו אן שרלי אבל רק בדברים הרעים שיש בה ובצורה מוקצנת. או כמו שהסופר כתב בעצמו: “רציתי לכתוב על ילדה שאיננה כמו רוב הגיבורות בספרי הילדים. ילדה אמיצה ואופטימית, שהיא גם שקועה בדמיונות, חסרת תקנה, מרגיזה ומשוגעת על כל הראש. כשהתחלתי לכתוב את הספר, החלטתי להרשות לגיבורה שלי לעשות ולומר כל מה שמתחשק לה. זה היה תהליך הכתיבה המהנה ביותר שהיה לי אי־פעם.”
  2. בחצי הראשון של הספר הרגשתי לפעמים שהעלילה קצת מייגעת, כי היו הרבה דברים בסגנון של “אני לא יכולה לספר לך! תצטרכי לגלות בעצמך / לסמוך עלי”, וכמה אפשר?
  3. עמוד התודות. בחיי, בחיים לא קראתי עמוד תודות (!!!) שעצבן אותי. הסופר פשוט מתלונן שם שהוא נאלץ לכתוב תודה לכל מיני אנשים שעזרו לו. זה כנראה אמור היה להיות בהומור אבל זה היה מחריד בעיני. עמוד תודות זה דבר כל כך נהדר, של הכרת הטובה לכל השותפים בתהליך, ואתה אפילו לא מסוגל להגיד להם תודה מכל הלב כמו שצריך? איזה מין בנאדם אתה?
בשורה התחתונה, עדיין היה ספר שכיף לקרוא למרות החסרונות.
כנרת זמורה דביר | 256 עמ’ | 2018 | תרגום: יעל אכמון

כתיבת תגובה