מזל יתומה / גלית דהן קרליבך

על מה הספר?

אביטל מסתתרת במנזר בירושלים, אחרי שגרמה למותם של מספר אנשים. היא מנצלת את הזמן לכתוב מכתב לשופט העתידי, שיסביר את קורות חייה ואיך בעצם הגיעה למצב הזה. היא, בחורה צעירה ויתומה, שעכשיו היא רוצחת. זה, פחות או יותר סיפור המסגרת של “מזל יתומה”, אבל בתוך המסגרת הזו מסתתר הרבה יותר.

מה חשבתי עליו?

אז קודם כל וידוי: בכלל לא תכננתי לקרוא את הספר הזה. מי שעוקב אחרי יודע שאני קוראת מעט מאד פרוזה ישראלית. אבל אז יצא לי לדבר קצת עם גלית בפרטי ואחרי זמן קצר מאד הבנתי שאני פשוט חייבת לפחות לנסות אותו. אז ניסיתי, ולא הצלחתי להפסיק.

קודם כל הכתיבה. זה הדבר שהכי בלט לי. איזו כתיבה מדהימה. מצד אחד אביטל מספרת את קורותיה בשפה מאד “נמוכה”, כי היא הגיעה משכונת מצוקה ומשפחה מפורקת. מצד שני, גלית מצליחה לקחת גם את השפה היומיומית של אביטל ולהכניס בה משחקי מילים, רפרנסים, משפטים קולחים וקולעים ומילים מדוייקות.

תקשיבו, לפני שאתם עושים ככה עם הפרצוף שלכם, לפני שאתם חוזרים לגזר הדין שלכם: אני אומרת לכם שעשיתי את זה רק בגלל שהם היו שקרנים. גם הספרים היו שקרנים. אוהו כמה ששיקרו, אבל לספרים היה מותר. מי שכתב את הספרים ידע שהוא משקר. וגם מי שקרא אותם ידע שהם משקרים. אבל נעמה לא ידעה שהיא משקרת.

בכלל, הספר מלא באהבת ספרים. אביטל משכילה את עצמה בעזרת ספרים בספריה או ספרים שהיא גונבת, ונוטה לדמיין את החיים שלה כמו בספרים, ולהשוות אותם לדמויות מקלאסיקות.

החמיא לי, לאביטל הקטנה, הענייה והיתומה, שמישהו זקן ועשיר, שברור לגמרי לגמרי שהוא מהחלק הקדמי של העולם, מסתכל עליה ורואה אותה ממש. עכשיו אני יודעת שהוא בכלל לא ראה אותי ושהייתי חלק מהתוכנית שלו, אבל ככה חשבתי אז. אני מודה שחשבתי דברי זבל מהסוג של “ויד הגורל התערבה ואז הוא הציל אותה”, או משהו כזה. כמו שקרה ב”אבא ארך רגליים”. זה מה שתמיד קורה בספרים, ומי שסומך על ספרים, למשל אני, שלא יתפלא אם אחר כך הוא מגיע למצבים קשים.

החיים של אביטל היו קשים מהרגע הראשון, והיא מחפשת נואשות אחר האבא העלום שלה. היא עסוקה בלדמיין מי הוא, ואם היא דומה לו. היא סובלת מהתעללות והזנחה אצל סבה וסבתה, עד שבשלב מסויים היא נאלצת לברוח ולחיות בצורה עצמאית. בשלב מסויים נכנסים לחייה מספר אנשים שמשנים לחלוטין את החיים שלה. לאט לאט הספר נהיה גם קצת מין תעלומה: מה אחיטוב באמת רוצה מאביטל? מי אבא שלה? מה קרה לאמא שלה? למה אביטל הרגה את האנשים שהיא מזכירה בתחילת הספר? ואיך הכל יגמר?

הפרקים רצופים ולא מתחילים בעמוד חדש, אבל האמת שזה לא הורגש בכלל במהלך הקריאה – גם כי הספר שזור במכתבים שעושים אתנחתא קטנה בסיפור של אביטל, וגם כי הספר מחולק לכמה “שערים”. אהבתי מאד את הצורה בה כל המידע נחשף לקוראים בצורה מאד הדרגתית ועדיין מצליח להשאיר אותנו במתח, במיוחד סביב המכתבים של אחיטוב שמראים צד אחר של התסבוכת.

הספר לא קל, ומתעסק בהרבה זבל אנושי. הוא לא ספר feel good (למרות שהסוף שלו ממש יפה), הוא ספר שמביא לנו חיים בלתי נתפסים של התמודדות קשה ומאתגרת. הוא מתאים למי שמחפש ספר קולח, מרתק וסוחף שכתוב מדהים, ולא נרתע מנושאים קשים, עם דמות ראשית מדהימה שקל להזדהות ולאהוב אותה.

וציטוט אחרון:

גם אם רצה לשאול, הוא לא שאל יותר מדי שאלות. זה דבר שמאוד אהבתי אצלו כבר מההתחלה. הוא לא שאל, כמו כולם, איך מישהי כמוני שגרה במזבלה של חצרמוות יודעת מי זה אחאב ומה זה מובי דיק, כמו שכולם שאלו. כאילו שיתומה לא יכולה ללכת לספרייה ולסתום את החורים בהשכלה שלה בכמה מדפים.

טריגרים ותכנים רגישים

זנות, קללות, אלכוהול, עוני, בגידות, ניצול קטינות, ועוד.

אחוזת בית וידיעות ספרים | 258 עמ’ | ינואר 2023