חרמש [אהבתי]

חרמש [אהבתי]

תגיות:,
חרמש / ניל שוסטרמן
בעתיד רחוק מאד, הידע האנושי הפך להיות כל כך מדהים ומתקדם, שבני האדם הצליחו להתגבר על רוב מוחלט של בעיות העולם. ננובוטים מתוחכמים מצליחים לרפא (כמעט) כל פציעה. אין רעב ועוני. אין מחלות ומגיפות. הזקנה הוחלפה באפשרות לבצע אתחול-מחדש לגיל צעיר יותר. ההתפתחות הטכנולוגית הגיעה לשיא כמעט סופי. מאחר ואנשים כבר לא מתו באופן טבעי היה צורך בפתרון לפיצוץ אוכלוסין, אך ההתיישבות בכוכבים אחרים כמו הירח ומאדים נכשלה. לכן האנושות מצאה פתרון חדש: החרמשים. החרמשים הם אנשים מוסריים, טובים והוגנים שנבחרו בקפידה ואומנו באינטנסיביות על מנת להרוג חלק מאוכלוסיית העולם בקצב קבוע ובכך לשמור על היכולת של האנושות להמשיך להתקיים.
רואן וסיטרה הם נער ונערה בגיל תיכון שנבחרו על ידי החרמש פאראדיי להיות לו שוליות חרמש, במטרה להכשיר אותם להיות חרמשים בעתיד. רואן הוא נער בינוני בכישוריו וילד סנדוויץ’, אך אמפתי וטוב לב מהרגיל. סיטרה היא בחורה אמיצה בעלת מצפון שחותרת למצויינות. שניהם הטיפוסים הכי רחוקים שיש מרוצחים – ודווקא בגלל זה הם הכי מתאימים לתפקיד שמצריך הריגה ללא הנאה.
אבל ככל שהספר מתקדם, מתגלים עוד ועוד טוויסטים שהופכים את הקערה על פיה ומסיטים את העלילה לכיוונים לא צפויים בכלל.
האם באמת כל החרמשים מוסריים וטובים? האם בעולם בו כל מוות ניתן לריפוי (מלבד מוות על ידי חרמש) ניתן לבצע רצח? האם בעולם בו כל הידע הקיים מאוחסן בענן (“עננה” – ענן משודרג בעל מעין בינה מלאכותית) ניתן להסתיר מידע או לבצע מניפולציות?
הספר היה כתוב מעולה. רוב הטוויסטים העלילתיים הפתיעו אותי מאד, לא ראיתי אותם באים בכלל. דווקא איפה שציפיתי שיהיו טוויסטים (בעיקר סביב מי טוב ומי רע) לא היו טוויסטים, וזה קצת הפתיע אותי. בכל אופן הסוף היה מפתיע מאד ומעולה.
גם התרגום נהדר, למשל משחק מילים על חרוז בין רצח לנצח (לא יודעת מה המקור!).
אני כן חושבת שיש דברים שהם קצת לא הגיוניים, למשל – איך ב2042 הצליחו להביס את המוות? אנחנו לא מצליחים להביס את הקורונה, תאונות הדרכים והסרטן, לא נראה לי שבעוד 20 שנה המוות יהיה מאחורינו… אני גם לא חושבת שיש אפשרות אמיתית לעצירה טכנולוגית אלא שתמיד יהיה לאן להתפתח. אבל זה בסדר, ככה זה דיסטופיות בדרך כלל.
חרמש הוא הספר הראשון מתוך טרילוגיה לנוער בוגר. הספר השני (עננה) תורגם ממש עכשיו לעברית, והשלישי כנראה יצא בקרוב גם.
בספר יש המון התעסקות במוות מכל הצדדים: התמודדות עם מוות ואבל, השאלה מי ראוי לחיות ומי לא, סוגי הרג שונים כולל פירוט, התאבדות, טבח, הקרבה עצמית, התמכרות לריגושים מסוכנים, יחס למוות ועוד. עלול להיות טריגרי מאד לאנשים מסויימים.
מבחינת תכנים רגישים אחרים – חוץ מנשיקה וכמה רמיזות מיניות, אין שום דבר מיני גרפי. ועדיין בעיני זה ספר שמתאים לנוער בוגר בגלל כל העיסוק במוות וההתמודדות איתו.
ידיעות ספרים שאוהבים | מרץ 2020 | 422 עמ’ | תרגום: יעל אכמון כמובן

כתיבת תגובה