כתב היד הלא גמור / פרנק תיליה

ליאן מורגן היא סופרת של ספרי מתח שהוציאה לא מזמן את ספרה החמישי – “כתב היד הלא גמור”, אך מאחורי שם בדוי. ארבע שנים קודם לכן, בתה בת ה17 נחטפה מפתח הבית ונרצחה על ידי רוצח סדרתי שאמנם נתפס ונכלא, אך לא מוכן לגלות היכן הגופה. בעלה של ליאן, שמנסה במשך ארבע השנים האלו למצוא את גופת בתו, מותקף באלימות ומאבד את הזיכרון, בדיוק ברגע קריטי אחרי שכתב לליאן שיש בידו מידע חדש על בתם.

במקביל, נהג בורח ממחסום משטרתי, אך במנוסתו הוא עושה תאונה ונהרג. בתא המטען מתגלה גופת אישה צעירה. שני שוטרים מנסים לפתור את התעלומה ואת הקשר בין הגופה לבין הרוצח הסדרתי הכלוא – והאם יש לו חקיין?

כך מתחילים הפרקים הראשונים של “כתב היד הלא גמור” – אבל זו רק ההתחלה. מדובר במותחן פסיכולוגי מרתק ומטלטל שיש בו טוויסט חדש בכל פרק, ובכל פעם שחשבתם שהבנתם משהו – מגיע מידע חדש שמשנה הכל. הספר עמוס בפרטים ותתי עלילות – כמו רשת קורי עכביש. ממש יכולתי לדמיין לוח חקירות כמו בסרטים, עם תמונות ומסמכים והרבה חוטים אדומים נעוצים ביניהם, רק שבמקרה הזה הלוחות מחולקים בין אנשים שונים שלא משתפים מידע ולא יכולים לעלות על הפתרון לבד.

המותחן מאד אפל. הוא אמנם תורגם מצרפתית ומתרחש בצרפת, אבל יש לו איכות של מותחנים סקנדינבים – גם מבחינת רמת האלימות הגרפית. כבר בפרקים הראשונים הרגשתי שיש לי כאב ראש מהסוג של “אוקיי זה הולך להיות מסובךךךך”, והמלצה שלי: תפנו לספר הזה סופ”ש ארוך כדי לקרוא אותו בבת אחת ולא בחלקים, אחרת תלכו לאיבוד. אמנם קראתי את הספר ביממה אחת, אבל לקראת הסוף כבר ממש הייתי צריכה לעשות הפסקה קלה ממנו כדי לנשום ולהרגיע את דפיקות הלב האמיתיות שהיו לי מהספר. חזרתי אליו אחרי שעה של הפסקה רק כי הייתי חייבת לדעת איך זה יגמר…

בספר יש הרבה קריצות ומחוות לסופרי בלשות מפורסמים, בדגש על שרלוק הולמס, ובאופן כללי הוא קצת מטא על כתיבת ספרי מתח – במיוחד שהדמות הראשית שלו (מלבד השוטרים) היא סופרת מתח בעצמה, שהספר שלה סובב סביב ספר מתח דמיוני.

“את, הסופרת, מספרת את סיפורו של הסופר ארפז’ון, שמספר את סיפורו של הסופר קז’אק מוביוס.”

יש בספר גם הרבה מאד אלמנטים ספרותיים נהדרים כמו אירועים שמתכתבים עם עצמם, מקביליות בין דמויות וסיטואציות ועוד.

את הספר עוטף סיפור מסגרת: לפי ההקדמה (שהיא חלק מהסיפור), הספר הוא כביכול כתב יד לא גמור שנמצא ע”י בנו של סופר מפורסם שהתאבד והשאיר את ספר המתח ללא סוף, אך סימן בספר מילים מסויימות בקו והשאיר רמזים שונים. לאחר ישיבות רבות של הבן עם ההוצאה לאור של אביו הם מבינים ככל הנראה מה היה אמור להיות סוף הספר, והבן כותב את הסוף לפי הניחוש הזה. ציפיתי שלסיפור המסגרת (הדמיוני, כמובן) ולעובדה שהסוף נכתב על ידי הבן תהיה בעלת משמעות מסויימת כלפי הסיפור ותתן נופך נוסף (אולי הם יגלו אחרי זה את הסוף האבוד במקום אחר?), אבל לא הרגשתי שהיה משהו כזה, אלא אם פספסתי. כלומר, סוף הספר היה יכול להיכתב בדיוק באותה צורה גם בלי ההקדמה ובלי ההערה של “כאן נגמר כתב היד ומתחיל הסוף שכתב הבן”, ולא היינו מרגישים שום הבדל. בנוסף גם לא אהבתי כל כך את סוף הספר ואת הטוויסט הסופי שקצת איכזב אותי – אולי כי ציפיתי למשהו אחר, במיוחד אחרי כל כך הרבה טוויסטים מוצלחים אחרים.

ועדיין, מדובר במותחן פסיכולוגי מהפנט, קצבי, מורכב ומלא בתפניות והפתעות שישאיר אתכם מרותקים עד העמוד האחרון, שאולי אתם דווקא תאהבו.

טריגרים ותכנים רגישים: רמת אלימות קשה מאד. רצח בשיטות שונות. עינויים. כריתת גפיים. נקרופיליה. פדופיליה. אונס. סאדו מאזו. בגידה זוגית. אולי שכחתי משהו, אבל הבנתם את העניין. לא לבעלי לב חלש, כן למי שרגיל למותחנים בסגנון סקנדינבי.

הוצאת אריה ניר והוצאת מודן | 399 עמ’ | ספטמבר 2023 | תרגום מצרפתית: שי סנדיק

רכישת הספר בהנחה:

לרכישה באתר דני ספרים לחצו כאן. לקבלת 10% הנחה יש להוסיף את קוד הקופון realbooks באתר דני ספרים.
לרכישה באתר בוקמי לחצו כאן. לקבלת 10% הנחה יש להוסיף את קוד הקופון realbooks באתר בוקמי.