כהרף עין / יואב בלום

על מה הספר?

פרופסור יהונתן (יוני) ברנד הוא פיזיקאי גאון שיש לו חלום ליצור מכונת זמן ואפילו טוען שזה אפשרי. אבל יום לפני שמתפרסמת כתבת ראיון שבו הוא מצהיר את זה בפומבי, הוא נרצח. בדיוק כשהמשטרה עומדת לעזוב את המקום מגיעים אביגיל ובאנקר – בעלי סוכנות חקירות פרטית, שיהונתן ברנד קבע איתם פגישה למטרה שאותה לא פירט, אך הם מגלים שהגיעו מאוחר מדי.

“אוי,” אמרה אביגיל.
“זה היה אמור להיות הבית?” שאל באנקר.
“זה אמור להיות הבית.”
“האחרון?”
“האחרון.”
“שמוקף בסרטי הפרדה של המשטרה?”
“בדיוק.”
“אוי.”

אביגיל (ספרנית במקצועה) ובאנקר (ליצן מסיבות ושחקן כושל) מחליטים לנסות לחקור את הרצח ומוצאים את עצמם במרכז תעלומה על-זמנית.

מה חשבתי עליו?

כל ספר חדש של יואב בלום הוא חגיגה, ואלפי קוראים בישראל מחכים לספר בכליון עיניים ומתרגשים לקראתו, והספר לא מאכזב. העלילה מרתקת, הדמויות מעולות והתעלומה מותחת. קראתי את הספר בערב אחד (כן, גם על חשבון שעות שינה).

יואב בלום לוקח נושא שקשה מאד לכתוב עליו: מסע בזמן. כמעט כל ספר, סרט או סדרה שניסו ליצור סיפור על הנושא הזה הסתבכו עם הפרדוקסים המובנים. אם אפשר לשנות את העבר, נכנס לפרדוקס הסבא. אם אי אפשר לשנות את העבר, יתכן שניצור לולאה אינסופית (כמו בהארי פוטר 3). ואולי בכלל אנחנו יוצרים יקומים מקבילים?

יואב בלום מודע למוקשים העומדים בדרכו ופותר אותם בצורה ייחודית למדי, תוך שימת לב בכל צומת דרכים איך לא להכנס לשום פרדוקס – וזה משהו שממש עולה בפירוש בשיחות בין הדמויות בספר. לכל הנרתעים ממדע בדיוני – הכל מובא בצורה מאד מרוככת ומונגשת “להדיוטות”, כמו החברים של ברנד שלא באמת מבינים בפיזיקה והוא צריך להסביר להם בצורה שמתאימה להם.

העלילה עצמה מורכבת מתעלומה בלשית כמסגרת, וקפיצה בזמן כמניע לטוויסטים, אבל אני חושבת שהקסם העיקרי בספר הוא הדמויות. ברנד היה אחד מתוך חבורת ילדות של כמה חברים לא מאד פופולרים שנוצר ביניהם קשר. ככל שמתקדם הספר אנחנו מכירים יותר ויותר כל אחד בחבורה ובלתי אפשרי לא להרגיש כלפיהם משהו – שנאה, כעס, הזדהות. באופן אישי אני חושבת שהכי הזדהיתי עם אליאנה, האמא העייפה והמיואשת שמרגישה תמיד תחת ביקורת תמידית.

“מה שאני באמת שונאת בתוכניות הטלוויזיה זה את האבות והאמהות,” אמרה אליאנה. “כל ההורים בתוכניות האלה סבלניים כל כך, מדברים בשקט וברוגע, תמיד יש להם זמן. זה שכל החיות שם מדברות סביר בעיניי יותר מאשר העובדה שאף אחת מהחיות המדברות האלה לא חוטפת ג’ננה על הילד שלה באף פרק.”

גם הכתיבה של בלום לא מאכזבת, יד אמן אמיתית שמצליחה ליצור עלילה מותחת ומרתקת, דמויות נהדרות ודיאלוגים שנונים בשפה עברית יפה וקולחת.

פעם לא היה “פשוט” יותר. אין בנקודת ההתחלה קסם שפג, או קללה שממתינה למימוש. אף נקודת זמן איננה פשוטה יותר מהאחרת, כולן שוות, זה רק אתה שהבנת אז פחות.

בספר הנוכחי יש גם דגש הרבה יותר גדול על נשים חזקות – מאביגיל החוקרת שבהתחלה עומדת בצלו של באנקר אבל מתפתחת, דרך נירה העוצמתית, רוית המנכלית ואליאנה השורדת. זה כל כך יפה בעיני, במיוחד כשזה מגיע מכותב שהוא גבר.

איך הוא בהשוואה לקודמים?

ועכשיו לשאלה האמיתית: כולם שואלים “רגע, אז איך הספר הזה בהשוואה לספרים הקודמים שלו?” ואין לי תשובה אמיתית, כי אני חושבת שעצם ההשוואה לא הוגנת. יואב בלום יצר שיאים חדשים בספרות הספקולטיבית הישראלית (או הספרות הישראלית בכלל), וכשיוצרים שיא – קשה מאד לשבור אותו. גם אם הוא יכתוב ספרים נוספים באותה רמה בדיוק (כי כמה אפשר לשבור את השיא של עצמך?), רמת ההתלהבות של ההגעה לאותו שיא תהיה פחותה יותר מאשר ההגעה לשיא בפעם הראשונה. זה קצת כמו לראות סרט מדהים בפעם השניה: הסרט עדיין מדהים, אבל היכולת שלנו להיות נדהמים ממנו – פוחתת. אנחנו אלה שהשתנינו.

טריגרים ותכנים רגישים

הספר בגדול די נקי, אין כמעט פירוט גרפי של אלימות, קללות או מין, למעט כמה דברים קטנים: הרצח של ברנד, תקיפה אלימה מסויימת, ואזכור של תקיפה מינית בלי פירוט גרפי (“כשהוא דחף אותה לאחת הסמטאות המסריחות [….] והוא עשה מה שעשה, מה שהוא רצה. וזה שהיא התנגדה רק גרם לו להיות יותר אלים, יותר נחוש. הוא השאיר אותה בסמטה ההיא חסרת הכרה ונעלם.”)

---

כתר ספרים | 368 עמ’ | ספטמבר 2023

---

רכישת הספר בהנחה:

לרכישה באתר דני ספרים לחצו כאן. לקבלת 10% הנחה יש להוסיף את קוד הקופון realbooks באתר דני ספרים.
לרכישה באתר בוקמי לחצו כאן. לקבלת 10% הנחה יש להוסיף את קוד הקופון realbooks באתר בוקמי.