הנסיך מרגרינה [אהבתי]

הנסיך מרגרינה [אהבתי]

תגיות:,
הנסיך מרגרינה / מארק טוויין ופיליפ סטד | איורים: ארין סטד
יום אחד בשנת 2011, ד”ר ג’ון ברד, חוקר של טוויין, חיפש חומר שקשור לאוכל כדי לחבר ספר בישול המתבסס על מרק טוויין. כך הוא הגיע במקרה לרשימות שכתב טוויין על “הנסיך מרגרינה”, והוא הבין שמדובר בסיפור לילדים – מקוטע ובלתי גמור, שטוויין המציא עבור בנותיו. העניין התגלגל, עד שלבסוף פיליפ סטד – סופר ילדים מוכר (“תהיה בריא מוריס מגי”, “הסיפור הטוב של דב”) – לקח את קווי העלילה שחיבר טוויין, ויצר ממנו ספר חדש.
הספר “הנסיך מרגרינה” מכיל בעצם סיפור בתוך סיפור:
בסיפור המסגרת, פיליפ סטד יושב עם חברו הטוב מרק טוויין על כוס קפה/תה, וטוויין מספר לו את הסיפור על הנער ג’וני והנסיך מרגרינה. באיזשהו שלב, טוויין קם להביא לו עוד תה, ונעלם, וסטד נאלץ להשלים את הסיפור בעצמו (כמובן רמיזה למה שקרה במציאות בה טווין נפטר וסטד נאלץ להשלים את מה שחסר). הסיפור מובא בגוף ראשון מנקודת המבט של סטד.
בסיפור הפנימי, אנחנו מלווים את ג’וני, נער חווה עני, בהרפתקאותיו – עד שהוא פוגש בנסיך מרגרינה ועוזר לו לחזור לארמון.
הסיפור הפנימי נקטע מדי פעם עם סיפור המסגרת, שבו טוויין וסטד מעירים הערות ודנים על הסיפור ואמינותו.

“איך היא ידעה שהאישה היא היתה פיה?” שאלתי.
“כי גובהה היה רק שנים-עשר סנטימטר”, ענה טוויין. “כך שזאת מסקנה מדעית. ועכשיו, בוא נשתדל לא להפריע, בסדר?”

בעוד הסיפור הפנימי היה בעיני נחמד אבל לא הרבה מעבר, התאהבתי בעיקר בסיפור המסגרת שהיה מלא מטא והומור שנון. מצד שני, צעירים אולי יחשבו ההפך ממני, ויכול להיות שחלק מההומור יעבור להם מעל הראש והם יתמקדו יותר בסיפור ההרפתקה של ג’וני. אגב, אין לי מושג למה קראו לספר הנסיך מרגרינה. הוא מופיע ממש לקראת סוף הסיפור. הגיבור האמיתי הוא ג’וני!
האיורים בספר נחמדים, ותופסים חלק נכבד מהספר. בספר יש 155 עמודים, אבל בערך חצי ממנו איורים – כולל עמודים שיש בהם רק משפט אחד או ללא טקסט כלל. מצד שני, הספר לא מנוקד, כך שפחות יתאים לראשית קריאה אלא רק מגיל שהילד יודע לקרוא ללא ניקוד.
ידיעות ספרים שאוהבים | תרגום: שרון פרמינגר | איור: ארין סטד | אוגוסט 2021 | 160 עמ’ מודפסים\ כריכה קשה, ללא ניקוד, מאוייר

כתיבת תגובה