האשליה [ככה ככה]

האשליה [ככה ככה]

תגיות:
האשליה / עמנואל ברגמן (ידיעות ספרים, 326 עמ’)
מוישה גולדנהירש הוא נער יהודי שגדל בפראש ערב מלחמת העולם השניה. כנער מתבגר הוא עוזב את הבית וגם את יהדותו ואת שמו. הוא מצטרף לקרקס ולומד את כל סודות הקסם והאשליה.
קפיצה קדימה לימינו: מקס בן ה11, נער יהודי-אמריקאי-חילוני, חווה משבר קשה כשהוריו מודיעים לו על גירושיהם. הוא מרגיש שזה באשמתו, ורוצה לעשות הכל כדי שהם יחזרו לחיות יחד. הוא נתקל במקרה בתקליט ישן של הקוסם הגדול זאבאטיני, ומחליט למצוא אותו כדי שהקוסם יבצע את “קסם האהבה הנצחי” שיחזיר את הוריו אחד לשני.
שני הסיפורים משתלבים אחד בשני מאד מהר, ואנחנו נעים במקביל בין שתי העלילות של מוישה ומקס.
האשליה הוא רומן-פרוזה, שקצת קשה להגדיר אותו כ”ספר שואה” מאחר ורק מספר קטן יחסית של פרקים מתרחש ממש בתוך המלחמה וכוללים את היטלר, עינויים, מחנות ריכוז ואושוויץ. רוב הספר לא מתמקד בזה. הספר הוא ספר מאד מרגש, ומבוסס בחלקו על דמויות אמיתיות. מקס הוא בן-דמותו של הסופר, עמנואל (שהוא אגב חצי יהודי: אביו יהודי ואמו נוצריה), וזאבטיני מבוסס באופן חלקי על הקוסם היהודי האוסטרי אריק יאן הנוסן.
אני מודה שהגעתי לספר עם ציפיות מאד גבוהות כי קיבלתי עליו הרבה המלצות והוא היה ברשימת הקריאה שלי הרבה זמן. אני חושבת שהספר לא ממש סיפק את כל הציפיות שלי, אבל הסוף שלו היה מרגש מאד וממש יפה. גם הכתיבה היתה ממש יפה, ושזורה בהומור מאד ציני-מריר ולפעמים גם שחור.
הרגשתי שהאקספוזיציה קצת ארוכה מדי, יותר מדי פרקים על ההורים של מוישה כשבכלל מוישה הוא הדמות הראשית (בנוסף למקס). נכון שזה בא להביא לנו את כל הרקע של מוישה, כדי שנבין את המניעים שלו, אבל הרגשתי שאין מספיק שיאי מתח בספר. אני כמעט לא קוראת ספרי פרוזה, בטח לא ספרי שואה, ואולי פשוט התרגלתי לסגנון אחר, של ספרי מתח. אבל הסוף היה מקסים ונראה לי שהיה שווה את זה בכל זאת.
תרגום מגרמנית: יוסיפיה סימון.
תכנים רגישים:
* מיניות: יש התייחסות למועדון חשפנות, שדיים, בגידות ורומנים, “זנזונת”, ועוד. אין תיאורים גרפיים של סצנות מיטה.
* אלימות ומוות: זה ספר שחלקו מתרחש בשואה אז יש התייחסויות לגופות מעוותות, עינויים, סלקציה ועוד דברים בסגנון.

כתיבת תגובה