בלי כיסוי [אהבתי]

“יש לה רק אותי בעולם. אני רחוקה מלהיות האמא המושלמת בשבילה, אבל יש לי אחריות כלפיה ואני דואגת לה. אני רוצה להיות אמא טובה, אפילו שבעיני עצמי אני אפילו לא אמא טובה דיה.”

בנוהל הרגיל, בכל מחמאה שלו יש עוקץ. “העיניים שלך כל כך מיוחדות, עם קמטוטי השמש מסביבן,” או “מת על האף הלא סימטרי שלך.”

“זכרו בנות, אמהות היא מהות.”
“או אי-מהות,” אני חושבת לעצמי; חושבת על הקריירה שכבר לא תהיה לי, על השותפות המובטחת שלא תמומש, על הכסף מהחתונה שהלך ומי יודע אם ישוב, על ליאור שכל הזמן טס ואף פעם אני לא יודעת לכמה זמן בדיוק ומתי ישוב.

“למה נראה שלכולן הולך בקלות ורק אצלי הכול קשה?”

“את לא מרגישה שהבקבוק חם מדי?”
“לא ככה מחזיקים לה את הראש.”
“היא בחיים לא תירדם ככה, הלבשת אותה ביותר מדי שכבות.”
“תני לה ציצי. את לא רואה שזה הדבר היחיד שמרגיע אותה? כבר אמרתי לך שאם היה לי הייתי נותן לה משלי.”
אני מביטה בו בשתיקה, כמעט אף פעם לא עונה.