אף אחד היה איננו / נורית זרחי

על מה הספר?

מיה היא עולה חדשה. בכיתה היא סובלת מבריונות והצקות, במיוחד מצד יסמין מלכת הכיתה. מיה אובדת עצות איך להתמודד עם הבעיה. היא גם מרגישה שאין לה גיבוי מצד המורה והמערכת באופן כללי. יום אחד, מיה מצילה גוזל של עורבים, ובלי לדעת – הוא מה שיגרום בסופו של דבר לשינוי במצב החברתי שלה.

שם הספר “אף אחד היה איננו” נגזר משיחה מתסכלת מאד בין מיה ליועצת של בית הספר:

ניסיתי להסביר ואמרתי לה:
“אף אחד היה… איננו… לטובתי.”
“לא, לא מדברים ככה בעברית,” ענתה היועצת.

גם המורה וגם היועצת מתמקדים יותר בשגיאות הדיבור והכתיב של מיה, במקום להתייחס למצוקה שלה. היועצת גם מגדילה ומאשימה אותה – “אולי עשית משהו שבגללו הן החליטו לפגוע בך? אין עשן בלי אש”. לא פלא שמיה מבינה מהר מאד שהעזרה לא תגיע מהצד שלהם.

בחלק האחרון של הסיפור, סבא של מיה מעביר לה את המסר הפשוט והברור: “תמיד יש משהו לעשות. אני סומך עליך.” ואכן, כשמגיע קונפליקט בין יסמין למיה, מיה מצליחה לשנות את דעתה של יסמין עליה, בכוחות עצמה.

מה חשבתי עליו?

“אף אחד היה איננו” הוא ספר מעין העצמה אישית סיפורי – על כך שלפעמים אנחנו מסוגלים להגיע לפתרון בכוחות עצמנו, במיוחד אם אין גיבוי מאחרים, או שאנחנו מרגישים שהם לא מבינים אותנו. מצד שני, היה לי גם קשה עם המסר. אני חושבת שהתרחיש שקרה בספר הוא לא תמיד ריאלי ולא באמת משקף מציאות, והיו גם מקרים שנגמרו אחרת לגמרי, והרבה יותר רע, בגלל בריונות וחרם כיתתיים שלא טופלו בזמן ע”י המערכת או שהילד לא פנה לאף אחד, ולילד לבד לא היה סיכוי לשנות את המצב בעצמו ללא עזרה.

כאב לי גם כהורה לראות ילדה שההורים שלה לא באמת עוזרים ומבינים אותה, או לפחות זה מה שמיה מרגישה ומאשימה אותם. ובאמת בעיני שני המסרים הם חשובים: גם לדעת לפנות לאדם מבוגר (הורה, מורה) כשיש בעיה, ולא תמיד לנסות לפתור בעצמך או לנסות להסתיר מה שקורה, ומצד שני – גם לדעת להתמודד בעצמך כי יש דברים שאנשים “מלמעלה” לא יוכלו לשנות באופן מלאכותי, או שלפעמים באמת אין מבוגר באיזור שבאמת איכפת לו ומטפל בבעיה. “אף אחד היה איננו” מציג את המסר של העצמת הילד מול בעיות בחיים ומעודד אותו לנסות למצוא בעצמו את הכוחות שבו כדי לשנות את המצב.

הספר כתוב בצורה זורמת מנקודת המבט של מיה בגוף ראשון, ולכן מכיל לפעמים גם משפטים “משונים” שמצליחים להעביר את השפה של מיה שעוד לא תמיד יודעת עברית עד הסוף, בצורה מאד אותנטית –

נהיה שקט. הילדות הביטו אחת בשניה. ואז שירה, העבדה הסגנית, הסתכלה עלי ואמרה –

בספר יש איורים של מעיין גלילי, שמצליחה לשדרג את הספר לרמות מדהימות. גם אם לא אהבתם את המסר – תקנו את הספר בשביל האיורים! מעיין לוקחת את הטקסט ונותנת לו פרשנות מאויירת מדהימה שמכניסה את הקורא לראש של מיה. כך למשל בתחילת הספר מיה מספרת על יסמין מלכת הכיתה, ורואים איור של הראש של יסמין עם תסרוקת גבוהה שמעליה כתר חד, ובתוכו מיה מתחבאת. הצבעים חדים והעיניים של יסמין מפחידות, והאיור מעביר בצורה כל כך מדוייקת את תחושת הפחד וההקטנה של מיה. באיור אחר, למשל, מיה מקבלת בטלפון הודעה פוגענית – והאיור מראה איך מהפלאפון יוצא עשן ירוק ורעיל שמסתובב סביב מיה גם כשהיא מנסה לישון או לענות בחזרה וגורם לה להיות עצובה וזועפת. מעיין מצליחה לצקת למילה “איור” את המשמעות המקורית – להאיר את הטקסט, בניגוד למילה “ציור”.

הספר מכיל כ50 עמ’ עם כריכה קשה, אבל הוא לא מנוקד, כך שקצת קשה לי להבין לאיזה קהל יעד הוא מיועד, אבל כנראה אמצע יסודי. בתחילת יסודי עוד קוראים עם ניקוד ובסוף יסודי קוראים כבר ספרים הרבה יותר עבים.

---

---

רכישת הספר בהנחה:

לרכישה באתר בוקמי לחצו כאן. לקבלת 10% הנחה יש להוסיף את קוד הקופון realbooks באתר בוקמי.