אנחנו לפני ואחרי / ג׳ני ולנטיין

על מה הספר?

אלק ומייב היו החברות הכי טובות, אבל בבת אחת הכל משתנה. אלק צריכה להתמודד לא רק עם המוות והאבל הטרי על מייב, אלא גם עם העובדה שרוח הרפאים של מייב נשארת איתה ומלווה אותה לכל מקום. אף אחד חוץ מאלק לא רואה אותה. הרומן עובר לסירוגין בין האובדן הטרי לבין סיפור החברות בין מייב ואלק, כשלאט לאט אנחנו נחשפים בהדרגה למה שקרה.

האמת שזה לא התקציר הכי מדוייק שיש, אבל זה הכי טוב שאני יכולה לתת בלי לחשוף יותר מדי.

מה חשבתי עליו?

קודם כל תכינו טישו.

לא קראתי את הספרים הקודמים של ג׳ני וולנטיין ולא היה לי מושג למה לצפות ובסוף מצאתי את עצמי עם דמעות על הפנים.

״אנחנו לפני ואחרי״ הוא רומן התבגרות מרגש שמדבר על אובדן ואבל, על בדידות וחברות אמיתית. זה ספר שלמרות שיש בו פחות מ200 עמודים, הוא ישבור לכם את הלב.

זה ספר שכמעט בלתי אפשרי לכתוב עליו סקירה או להשוות אותו לספרים אחרים, כי כמעט כל דבר שאני אגיד יחשוף דברים שלא צריך ויהרוס לכם את הקריאה בו.

הכתיבה שלו יפהפיה ממש, וגם התרגום מצליח להעביר את כל היופי הזה.

״כולנו אוהבים אותה,״ הוא אומר לתוך השקט. ״לכן אנחנו מתגעגעים אליה. זאת המהות של האבל. אהבה שאין לה לאן ללכת.״

אפילו תוך כדי שאני כותבת את הסקירה על הספר – אני מדפדפת בו כדי לאתר משפטים לציטוט או נקודות שחשוב להזכיר, וכל הגוף שלי מצטמרר מחדש.

הספר הזה באמת מדהים. אם הייתי יודעת מראש שהוא כל כך עצוב יכול להיות שלא הייתי קוראת אותו, אני מעדיפה ספרים שמשאירים אותי במצב רוח טוב אחרי זה. אבל אם אתם אוהבים רומנים מרגשים, מצמררים ועצובים, תקראו אותו. ואל תאשימו אותי אחר כך בזה שבכיתם.

טריגרים ותכנים רגישים

הספר מוגדר כספר לנוער בוגר, אבל הוא מתעסק בנושאים קשים. מלבד כל ההתעסקות באבל ואובדן, אלק רואה את רוח הרפאים של מייב בצורה האחרונה שהיא ראתה אותה: שבורה ומדממת. התיאורים האלו די גרפיים, אז לשיקולכם.

הוצאת טל-מאי | 191 עמ׳ | תרגום: מאירה פירון | פברואר 2026