אמת וצדק 1 [אהבתי]

אמת וצדק 1 – פרשת מור / דנה אלעזר-הלוי
רמה כרמון מתחילה את כיתה ט’ בבי”ס חדש – מנורטק – שביישוב מנור, אליו היא עברה עם אמה בקיץ. מנור הוא ישוב מושלם, שהוקם על ידי ירון מור – רב סרן במיל’, צעיר (וחתיך!), מלא מוטיבציה ואנרגיות שדואג שהכל ביישוב יתקתק, והוא מעורב בפרטים הכי קטנים של כל דבר שקורה ביישוב, ואפילו מכיר את כל התלמידים בשמם.
מושלם, כבר אמרנו?
אבל אז איתמר – ילד מצטיין אך “עוף מוזר” ודחוי – פונה לרמה, ומנסה להסב את תשומת לבה שתחת מעטה המושלמות, שום דבר לא מושלם. רמה מסרבת להאמין. היא מנסה להצטרף לקבוצת תורן שמהווה מעין קבוצת מנהיגים צעירים למען היישוב יחד עם ירון מור, ובאופן כללי מעריצה את ירון ולא מבינה על מה איתמר מדבר.
עד שהיא מתחילה לשים לב בעצמה לכל מיני דברים….
אמת וצדק הוא ספר ראשון בטרילוגיה חדשה לנוער. דנה אלעזר הלוי כתבה בעבר את סדרת שליחות חשאית – סדרת מתח לנוער בעלת 7 ספרים, ואת סדרת אור נגד פז – סדרת ראשית קריאה המונה בינתיים 2 ספרים ואני בטוחה שיהיו עוד בעתיד. הפעם דנה הולכת לכיוון אחר לגמרי: זו לא סדרת מתח-הרפתקאות (למרות שהיו בה חלקים מותחים מאד). זו סדרת נוער “מהעולם האמיתי”, שמתמקדת בדברים רעים שנעשים סביבנו, והניסיון לדרוש אמת וצדק למי שנעשה לו עוול.
רמה ואיתמר נחשפים לדברים רעים שקורים ביישוב – השפלות, התעמרות בעבודה, התעללויות מתחת לפני השטח. רוב הדברים האלו נסתרים מהעין. מאד קל להגיד בדיחה פוגעת על מישהו ולהגיד שזה “רק בצחוק” ואם נפגעת כנראה שאין לך חוש הומור. אם בוס צעק עליך, זה לא אומר שהוא מתעלל, אולי באמת יש צדק בדבריו ואתה עובד גרוע. ואם ירון מור מתעקש לקרוא למנהלת בית הספר “רבקה” ולא ריקי למרות שהיא מבקשת שוב ושוב – זה לא בדיוק עילה ללכת לבית משפט, נכון?
ופה בדיוק הנקודה שדנה חושפת. התחום האפור הזה, שהרבה מאיתנו לא יודעים איך להתייחס אליו, אבל הוא קורה כמעט לכולנו – כתלמידים וכעובדים. הנקודות הקטנות האלו, שלכאורה לא עוברות על שום חוק, אין פה הטרדה מינית, אין כאן נגיעה אסורה, אין כאן שום דבר פלילי – רק פגיעה חוזרת ברגשות, ועוד בידי אדם שכולם מעריצים ממנו – או פוחדים ממנו. אין למי להתלונן, כי רוב האנשים לא יאמינו לך, או יבטלו את המעשה ב”זה רק בדיחה”, “זה רק משהו קטן”, “אתה מגזים”.
למרות שמדובר בספר נוער, עם גיבורים נערים, חלק גדול מהעוולות שקורות – קורות דווקא למבוגרים, ולמרות שקהל היעד המוגדר על הכריכה הוא נוער – זה ספר שמתאים בהחלט גם למבוגרים. מצאתי את עצמי דומעת באמצע הספר באחד החלקים בו הכיעור יוצא במלוא עוצמתו, ובחלקים נוספים בספר הייתי חייבת לעצום עיניים ולנשום כמה פעמים לפני שהצלחתי להמשיך לקרוא.
הספר היה לי מאד טריגרי כי הוא הזכיר לי מקרים אישיים שקרו לי בעבודות הקודמות שלי. למשל מקרה בו אחד העובדים היה נחמד אלי בצורה מוגזמת מדי שגרמה לי להרבה נורות אדומות, וכששיתפתי את הקולגות הגבריות שלי (הייתי בת יחידה בצוות) – כולם אמרו שאני מגזימה ו”הוא רק נחמד אליך, מה את רוצה”. לקח לי כמה חודשים של סבל ופחד להיות איתו באותו חדר לבד עד שגיליתי שבמחלקות אחרות יש בנות נוספות שסובלות ממנו בדיוק כמוני ואולי אף יותר, ורק אז יכולנו ללכת יחד להנהלה כדי להסביר על המצב, וגם אז עם הרבה חשש – כי כל עוד זו לא הטרדה מינית אלא רק הטרדה רגילה (תחשבו למשל על סטוקרים), היה קשה להתייחס אלינו ברצינות. ופתאום הספר דיבר בדיוק על זה. הרגשתי שהוא פשוט מדבר עלי ועל אנשים כמוני.
אני מניחה שלבני נוער שלא סבלו עדיין בעוצמות האלו הוא יהיה פחות טריגרי, אבל כן יוכל לעזור להם לשים לב לדברים שקורים סביבם, ולהיות יותר רגישים לתחום האפור הזה. הספר בהחלט מדגיש כמה קל להתעלם ולעצום עין ממקרים שקורים לאנשים אחרים – כל עוד הם לא קורים לנו. במיוחד כשיודעים שאם נרים ראש ונתלונן או נילחם, אנחנו עלולים לשלם על זה מחיר כבד מאד של נידוי חברתי, פיטורין, ועוד.
אהבתי מאד את הסוף, וגם את השיחה של איתמר ורמה סביב הצורה בה הפרשיה נפתרת, ואיך לא תמיד אפשר להשיג בדיוק מה שרוצים או בדרך שרוצים.
אהבתי גם את הכשרון המופלא של דנה להכנס לראש של דמויות שרחוקות ממנה בגיל, ולהצליח לתאר את העולם שלהן בצורה כל כך טובה ואמיתית, בלי שיפוטיות “של מבוגרים”.
גיבורי הספר הם בכיתה ט, והספר מתאים פחות או יותר מכיתה ה-ו ומעלה – כולל מבוגרים.
מחכה מאד מאד לספרים הבאים בטרילוגיה (ולמה זו רק טרילוגיה???).
מבחינת תכנים וכו’: כמו שאמרתי, הספר היה לי טריגרי בגלל מקרים שחוויתי, ובכל זאת אני שמחה שקראתי אותו והתרגשתי ממנו ממש. זה ספר נוער אבל הוא מאד “נקי” מבחינת מיניות – יש שם הצעת חברות ו”אני אוהב/ת אותך”, לא מעבר לזה. יש התייחסות לזה שרמה היא בת יחידה שנולדה מתרומת זרע ואין אבא בתמונה.

כתיבת תגובה