איך לצייר מנגה / ג’וזף סטיבנסון

כשהייתי ילדה אהבתי לצייר. רציתי ללכת לחוג ציור אבל לא היה כזה באיזור לילדים, אז שלחו אותי לחוג נגינה. עוד לא היה אז יוטיוב – ובקושי היה אינטרנט – אז הסתפקתי בשני ספרי ציור שקנו לי ועוד תוכנית ששודרה בטלוויזיה על ציור בצבעי מים, ואת כל השאר לימדתי את עצמי. הנקודה היא שאני יודעת איך ספרי הדרכה על ציור אמורים להיראות, מה הילד צריך להבין בהסבר, מה הוא מחפש. והספר “איך לצייר מנגה” פשוט לא עונה על זה.

אז מהתחלה:

מנגה זה סגנון ציור יפני, אלה עם העיניים הגדולות, האף הקטן והשיער המזדקר. בארץ יחסית אין עדיין הרבה מנגות שתורגמו לעברית – אם כי בשנה האחרונה יצאו כמה ואולי זה סימן טוב להמשך. את אותו סגנון ציור תוכלו לראות גם בהרבה מאד אנימות, שהן אנימציות יפניות. לדוגמה – פוקימון, אוואטר ועוד. סגנון המנגה הוא ייחודי מאד וניתן לזיהוי בקלות. יש לו מאפיינים ספציפיים מאד, וציפיתי שהספר יסביר עליהם בצורה מפורטת, וגם יסביר בהדרכת שלב-אחרי-שלב איך לצייר את המאפיינים האלו. אפילו על הכריכה כתוב “שלב אחרי שלב”. אבל מתברר ששלב אחרי שלב מכיל בד”כ 2-3 שלבים, שכוללים: שלב 1 – תעתיקו בעפרון את מה שציירתי, שלב 2 – תעברו בדיו, שלב 3 – תמחקו את העפרון בעדינות. וזה חוזר על עצמו בכ-ל הספר. חצי ספר זה רק חזרה על ההוראות האלה שוב ושוב!

לעומת זאת, ההסברים על האיורים עצמם לוקים בחסר. למשל, כשמפרטים על סוגי עיניים מתייחסים ל3 סוגים ויש משפט אחד על כל סוג, והוא נורא כללי, למשל “קווים ועיצובים פשוטים” מול “עיניים פשוטות אבל משודרגות בדקויות נוספות”. אין התייחסות ספציפית לניואנסים הקטנים שבעין – במה בדיוק זה משודרג, איך זה בא לידי ביטוי? הסופר מסתמך על זה שהילד יעשה בעצמו “מצא את ההבדלים” וישים לב לפרטים הקטנים, כמו שבציור הראשון יש ברק בעין בצורת אליפסה ובציור השני יש ברק בצורת אליפסה חתוכה עם עוד עיגול קטן לידו. זה לא ריאלי ולא מתאים לרוב הילדים, במיוחד אלו ללא ניסיון באיור.

דוגמה נוספת – המאייר מציע להוסיף קווים מנחים לציור כדי לעזור לייצר פרופורציה. מעבר לזה אין שום הסבר: מה צריך להיות המרווח היחסי בין הקווים כדי לקבל פרופורציה נכונה? איך זה יעזור שאני אצייר קווים מנחים אם אני אצייר אותם לא נכון? ובנוסף, איך פרטי הפנים אמורים להיות מונחים על הקווים? יש על זה פירוט קצרצר מאד ולא מקיף מספיק בעיני. ספר הדרכה טוב לא יניח שהילד ינתח את הציור ויבין לבד, אלא יסביר בפרטים את הדברים האלו, וגם יסביר איך חריגות מהקווים משפיעות על הציור, למשל – “אם הגבות עולות מעל הקו הראשון, זה יכול לתת לפנים הבעה מופתעת”, או “ככל שהאף קרוב יותר לקו הרביעי כך הוא יראה סולד יותר” (יש משפט אחד שמתייחס לאף, וזהו).

הספר גם מתייחס לטכניקות שמאייר מקצועי יכיר, אבל האדם הממוצע לא. למשל – “רוב הדפסי המנגה נעשים בשחור על לבן ולכן ניתן להגיע לגוונים אפורים רק בעזרת אשליות אופטיות. סקרין טון מאפשר זאת בעזרת ציור של נקודות דיו בצפיפות שוה על הדף. [….] שימוש בסקרין-טון אינו חובה, וקווקו עשוי להיות תחליף לא רע אם מבצעים אותו נכון”. – מעבר לזה אין שום הסבר איך לבצע את הטכניקות האלו.

יש בספר פה ושם מידע נחמד וקטעי מידע מוסברים, אבל הם פשוט מעטים ודלים. רוב הספר מרגיש בעיקר – “תראו איזה ציור יפה עשיתי, עכשיו תעתיקו. אה, ולא לשכוח להעתיק בעפרון ואז לחזור על זה בדיו ואז למחוק בזהירות. כבר אמרתי את זה?”. הספר הצליח להעסיק את בן ה11 ובן ה7.5 שלי שישבו שעה שלמה וציירו. הם הצליחו לצייר עיני מנגה לפי האיור הראשון בספר, ויצא להם די נחמד. אבל זה היה נטו העתקה. אני חושבת שהם העתיקו את הקווים המנחים מהספר בלי להבין באמת איך להשתמש בהם לאיור הבא. הספר נחמד כרפרנס להעתקות של חלקי פנים (בדגש על עיניים ושיער), אבל לא הרגשתי שהוא באמת מלמד את הבסיס בצורה שתאפשר לילד אחרי זה לקחת את העקרונות הלאה לאיורים משלו.

הספר לא מנוקד, ובעיקרון מתאים לכל גיל, אבל יש לו וייב של ספר ילדים / נוער צעיר (פונט יחסית גדול).

בשורה התחתונה – להיות אמן מנגה זה נחמד, אבל זה לא אומר שאתה יודע להעביר את הידע לאחרים כמו שצריך.

---

הוצאת תכלת | 88 עמודים | נובמבר 2023

*** שימו לב שיש להוצאת כנרת ספר בשם זהה (אבל סופר אחר) – אין לי מושג איך הוא.

---

רכישת הספר בהנחה:

לרכישה באתר בוקמי לחצו כאן. לקבלת 10% הנחה יש להוסיף את קוד הקופון realbooks באתר בוקמי.