שקר אמיתי / א. לוקהארט

ג’ול ויליאמס היא בחורה נמוכה, שרירית ומנומשת שלא לגמרי ברור בהתחלה מה סיפור הרקע שלה כי היא ממציאה אותו לעצמה. היא מסתתרת בבית מלון ואנחנו מנסים להבין ממי היא מסתתרת ולמה ומה הסיפור האמיתי שלה.
בניגוד לרוב הספרים שמתקדמים בעלילה – בספר הזה חוזרים אחורה: בכל כמה פרקים התאריך עובר לכמה ימים/שבועות לפני זה, והעלילה מסופרת ברוורס עד שמגלים איך הכל התחיל.

את הספר הקודם של לוקהארט – “היינו שקרנים” (הכנס כאן בדיחת הארי פוטר) – קראתי בנשימה עצורה עד הטוויסט המטורף בסוף. הוא היה מותחן פסיכולוגי מעולה ומפתיע ולכן הגעתי עם ציפיות גבוהות לספר “שקר אמיתי”.
לצערי התאכזבתי, כנראה כי באתי עם ציפיות גדולות מדי.

נכון שהקטע של עלילה ברוורס הוא נחמד אבל הרגיש לי שהוא קצת התפספס פה. כבר בפרק הראשון אנחנו יודעים שג’ול מספרת שקרים על עצמה, ולכן בכל פרק כשמגלים רובד נוסף בערימת השקרים – עצם השקר לא מפתיע אותנו (לפעמים אנחנו אפילו יודעים מראש שזה שקר) ואנחנו רק מגלים כל פעם עוד אמת ועוד אמת, חלקן מפתיעות וחלקן צפויות (במיוחד ככל שמבינים את האופי של ג’יל).
לכן בסוף לא היה איזה טוויסט גדול אלא פשוט עוד אמת שמתגלה בשרשרת השקרים הארוכה מתחילת הספר ובאיזשהו שלב זה פשוט הרגיש לי קצת ממוצה, כמו חבילה עוברת שמורידים ממנה עוד שכבה ועוד שכבה ובין השכבות הראשונות והמרגשות עד ההפתעה עצמה יש הרבה שכבות לא מעניינות ולא מפתיעות.

בנוסף, חלק מהספר הרגיש לי כמו רומן דרמתי ופחות ספר מתח ולכן פחות התחברתי. זה לא ספר רע, פשוט לא מה שציפיתי.
ובכלל, לא הבנתי למה שם הספר הוא שקר אמיתי. לא היה שם שום שקר אמיתי, רק ערימת שקרים מפלצתיים.