שם מסך / מעין רוגל

על מה הספר?

חורף 1999, רגע לפני באג 2000. שי היא שוטרת צעירה ומתחילה עם עבר לא פשוט. את הלילות היא מעבירה בין מסיבות לשוטטות בחדרי צ׳אטים בדירתה הקרה והבודדה. כשהיא נתקלת בהזמנה מסתורית, יש לה הזדמנות להביא למשטרה חקירה אמיתית, וגם להיות שותפה משמעותית בה. אבל בשביל זה היא תהיה חייבת להתמודד עם נותנת מתנות מסתורית, שתדרוש תשלום עתידי…

מה חשבתי עליו?

איך שהתחלתי לקרוא את הספר, כבר בעמודים הראשונים, נזכרתי כמה אהבתי את הכתיבה של מעין רוגל ב״רוזאנה וי״. איך האישה הזו יודעת לכתוב!!! במשפטים קצרים, חדים, נוקבים – ישר ללב. תוך כמה עמודים כבר מצאתי את עצמי נסחפת עמוק לתוך האווירה, העלילה, הדמויות. היה לי ממש צמרמורת כאילו אני שם פיזית בדירה הקרה מול הצ׳אטים המסתוריים.

העלילה מעניינת ומרתקת, וגם הדמויות המשניות (בעיקר אבשי) מצויינות. זו לא תעלומה רגילה אלא יותר רומן-מתח שמלווה את החקירה הבלשית של שי, במקביל להתפתחות הדמות שלה וההתמודדות שלה עם נותנת העזרה המסתורית. החלק של נתינת העזרה מבוסס על הסיפור המוכר של עוץ-לי-גוץ-לי בעיבודו של שלונסקי (כולל ציטוטים), וזה היה מגניב ממש. כמו ריטלינג של האגדה, רק בלי פנטזיה – לגמרי בעולם שלנו.

קיבלתי את הספר עם הקדשה מהסופרת – היא כתבה לי ״ד״ש מהעבר״. רק כשהתחלתי לקרוא את הספר הבנתי למה. הספר מתרחש בסוף 99 – יש בו חדרי צ׳אטים, מירק, ICQ, רפרנסים למטריקס ועוד. הוא ממש פצצת נוסטלגיה מטריפה לאנשים באיזור הגיל שלי. אני הייתי אז בכיתה ז׳, קצת אחרי זה נכנס האינטרנט המהיר, מה שאיפשר לי להכנס בעצמי לכל העולם הזה של הרשתות ולהפוך בכיתה ט׳ לחיית פורומים כבדה בעצמי. כל החווייה של שי סביב הרשת, הצ׳אטים והשיחות עם ניקים אנונימיים מוכרת מאד מקרוב והיה לי קל להתחבר אליה.

החסרון של שי בעבודה – העובדה שהיא צעירה – הופך במהרה ליתרון גדול בחקירה שמתבררת כחקירת סייבר בעולם שעוד לא יודע מה זה סייבר.

״כן, הא? אנחנו נפסיד את התפקידים שלנו לצעירות פעורות כמוך, שיודעות לתקתק על מקלדת יותר ממה שהן יודעות להחזיק שאכטה. שאלוהים יעזור לנו.״

שם מסך הוא ספר שעומד בפני עצמו, אבל מתרחש באותו עולם של ״זאבה״ (לא קראתי) ו״רוזאנה וי״ (שקראתי ואהבתי). זיהיתי בספר דמויות שהיו גם ברוזאנה וי, אבל יכול להיות שגם פספסתי חלק מההקשרים. בכל מקרה, לא חייבים לקרוא את הספרים האחרים – כל ספר עומד בפני עצמו. זה פשוט נחמד לזהות התייחסויות ואיזכורים.

באמת ספר ממש ממש מומלץ, סוחף, מרתק, עם כתיבה מדהימה. לאוהבי מתח, פרוזה, ומה שביניהם.

מה פחות אהבתי?

את הסוף. הפרק האחרון ובעיקר האפילוג. ציפיתי מאד לסיום נוסח עוצלי-גוצלי, כדי להשלים את חוויית הריטלינג, וקיבלתי משהו אחר, עם קצוות שלא נסגרו מספיק בעיני. האפילוג גם שילב פוליטיקה באופן שלא התחברתי אליה וקצת הרס לי את כל הספר שהיה מאד מכיל. בנוסף לכל זה, היה בו קטע ממש עצוב שעשה לי קווץ׳ בלב… באמת שזה היה ספר פשוט מושלם, רק עם טעם קצת חמוץ בסוף. אבל עדיין שווה לקרוא אותו.

טריגרים ותכנים רגישים

יש התייחסות להומופוביה, יציאה מהארון והתמודדות עם הנושא. יש גם התייחסויות לנערים שנזרקו מהבית וגרים ברחוב.

יש מעט התייחסות לנערת רחוב שנרצחה בעבר, בלי פירוט גרפי למיטב זכרוני. זה חלק מפלאשבק.

איזכור של פיגוע – אין תיאור גרפי, בעיקר עובדתי (פצועים, נרצחים וכו׳).

יש מעט התייחסות למיניות – לא ממש לעומק.

יש עישון, קצת התייחסות לסמים, וקללות (הרבה).

הוצאת מרווחים | 297 עמ׳