שומרי ההגדה והפולשים מהמחר / דן פרת

על מה הספר?

שני בנים ושתי בנות משכבת ז’ נקלעים לקטטה בספריית בית הספר. הם לא באמת חברים, הם אפילו לא לומדים באותן כיתות, אבל בעקבות הבלגן שעשו הם נאלצים לצאת יחד לעונש שכולל סיור חינוכי על הגדות. לסיור מתלווה גם אליהו, הספרן של בית הספר. מפה לשם, הם מוצאים את עצמם בעולם וירטואלי שנוצר על ידי בינה מלאכותית על בסיס ההגדה, והם צריכים לעבור את כל השלבים – כמו במשחק מחשב – כדי לצאת ממנו. בדרך הם פוגשים בדמויות שונות מההגדה, אוספים פריטים כמו כרפס וחרוסת, חווים על בשרם מה זו עבדות, ונלחמים בכוחות החושך.

מה חשבתי עליו?

שומרי ההגדה והפולשים מהמחר הוא ספר קליל וקצר שמנגיש את ההגדה לילדים של ימינו. הגיבורים נכנסים להרפתקה מותחת (אך גם מלאה בסכנות), ואין ספק שהקוראים יזכרו את מכות מצרים הרבה יותר טוב אחרי שהם “חוו” אותן בספר מקרוב, מאשר קראו אותם מתוך טקסט בשפה ארכאית.

אל סיפור ההגדה נכנסו גם דמויות מעניינות – כמו צפון, שמתברר שהוא דמות בפני עצמו, מין עוצלי-גוצלי ערס, או אימא שלום – דמות אמיתית שמופיעה בגמרא, אך לא בהגדה המקורית. הסופר החליט לתת לה את הכבוד הראוי, ונתן לה תפקיד חשוב בליווי הילדים במשחק.

זה לא הספר הראשון שמכניס ילדים למעין “משחק מחשב” וירטואלי, אבל הפעם נכנס החידוש של הבינה המלאכותית – שגורם לעולם לשכתב את עצמו ולהתרחב תוך כדי המשחק.

יש בספר לא מעט משחקי מילים משעשעים מבוססים על רפרנסים מההגדה, כמו מאפיית “עוגות מצות” או שוורים בשם תורא ושתא. זה היה מאד נחמד.

את הספר מלווים איורים נהדרים של אלירן הארוש ונועה גילהר, שמוסיפים לו הרבה מאד חיות ועוזרים לדמיין חלק מהסצנות.

הספר מתאים מאד כמתנה לכבוד פסח, ועוזר להכניס את הילד לאווירת החג ולהכיר לו מושגים שונים מההגדה. אולי בליל הסדר הקרוב, הילד שלכם כבר לא ינדנד מתי מגיע שולחן עורך, אלא יתלהב מהמושגים השונים שהוא יזהה במהלך הסדר.

מה פחות אהבתי?

יש כמה דברים שהפריעו לי אבל אני חושבת שהדבר העיקרי בהם זה שהספר קצר מדי ביחס לקהל היעד. לגיל כזה אפשר להשקיע הרבה יותר בבניית עולם ובסצנות יותר מפורטות. גם הפתרונות של השלבים והחידות היו מאד מהירים ובעיקר אקראיים מאד. הילדים הצליחו כמעט תמיד לנחש מיד מה צריך לעשות, גם כשזה היה לא טריוויאלי או הגיוני בכלל. אני חושבת שזה משהו שהיה צריך לעלות בשלב העריכה הספרותית. האם צעירים בגיל הזה ישימו לב? יכול להיות בהחלט שלא, ואולי הם יהנו מהספר כמו שהוא.

דבר נוסף – למרות הרצון הטוב להכניס פמיניזם ושוויון, אני חושבת שזה בוצע בצורה מאולצת ולא מספיק טובה.

האם הספר מתאים לדתיים?

זו שאלה קשה. הילדים בספר נתקלים בדמויות של משה, אליהו הנביא וחז”ל, שלא תמיד מוצגות בצורה מאד טובה. בספר, משה טיפוס קנאי שמעוצבן שלא הכניסו אותו להגדה ומציג את זה כאילו חז”ל הוציאו אותו מסיבות פוליטיות (שזו ממש לא הפרשנות המקובלת). רבן גמליאל מלא בכוונות טובות לעזור לילדים לחוות את ההגדה מקרוב למטרה חינוכית, אבל עושה את זה בדרכים די הרסניות אז הוא קצת נבל לא בכוונה. מצד שני – לקראת סוף הספר, אחת הדמויות מסבירה שהן לא הדמויות האמיתיות המקוריות, אלא רק יצירה של בינה מלאכותית שמבוססת על הדמויות מהעבר. כך שבעצם משה הוא לא משה, רבי עקיבא הוא לא רבי עקיבא, ורבן גמליאל הוא לא רבן גמליאל. לבן ה-15 שלי כן הפריע לקרוא את ההצגה של משה ושל אליהו, אבל יכול להיות שלילד צעיר יותר זה יעבור מעל הראש.

דבר נוסף – הבן הרשע מנסה להכניס מודרניזציה ורפורמה להגדה. למשל, לשכנע את כולם שזה סבבה לאכול חמץ, ושצריך להכניס להגדה יותר פמיניזם – שני נושאים שאין באמת קשר ביניהם. על הראשון יש עונש חמור בתורה, והשני יכול להיות סבבה כשהוא נעשה בצורה מתאימה (אולי לא לשנות את הטקסט עצמו אבל לא חסרות דרכים אחרות מסביב). באחרית דבר (שהבן שלי העיר בצדק שזה היה צריך להיקרא “דבר המחבר”), המחבר כותב על כך שחשוב לכבד אחד את השני גם כשיש חוסר הסכמה. שזה באמת מסר מאד יפה וחשוב שאהבתי, אבל הרגשתי שהסיפור עצמו מציג אמפתיה לניסיון של הבן הרשע לשנות דברים כמו הכנסת חמץ, שזה משהו שהוא כן בעייתי מאד ממבט דתי. בפועל זה משקף את המתיחות שיש במציאות הישראלית סביב פסח וחוק החמץ (ונושא דת ומדינה באופן כללי) – שאני לא בטוחה שזה נושא ששייך להכניס לספר לצעירים בגיל יסודי/תחילת חטיבה, או שסתם הרגשתי שהמסר מתפספס לי פה.

טריגרים ותכנים רגישים

יש כמה קטעים מפחידים, ויש גם שתי דמויות שמתות (אחת מהן היא לא אדם אבל הילדים כן נקשרו אליה). יש גם כמה קטעים של אלימות, גם כלפי הילדים וגם הילדים נדרשים להשתמש באלימות מול אחרים.

יש בספר מעט קללות ומילים שפחות מקובלות בציבור הדתי. למשל אבא של לירז צוחק עליה שגדל לה התחת, וכשהילדים מסתובבים ברחוב של ההגדה הם רואים חנות ללבני נשים בשם “שדיים נכונו”.

הספר מתאים פלוס מינוס לגיל 9-13 בממוצע.

הוצאת התחנה | 189 עמ’ | עריכה: אורנה לנדאו | איורים: אלירן הארוש ונועה גילהר | מרץ 2025